"הגיעו מים עד הנפש"

שבוע שעבר ישבתי באוטו עם החבר שלי וחשבנו למה מזמן לא עשינו משהו נחמד.

אז חשבנו ללכת לגן שלושה(סחנה).

שנינו מתים על המקום הזה..

אז הוא חשב הפעם להזמין חבר ואני הזמנתי את החברה שלי שלא יהיה צלע שלישית.

עד עכשיו כל פעם יצאנו רק שנינו.. בלי חברים וזה חשוב במערכת יחסים לראות גם אך הוא יתנהג בחבורה, אך יהיה היחס שלו לחברים שלי למשל (למרות שהעדיפות היא כמובן בילוי זוגי בלבד).

בחירה טובה הייתה לצאת דווקא באמצע השבוע כי לא היה מפוצץ והכל הרגיש לי כזה רגוע.

הזמן פשוט טס.. לשחות ביחד, להתחבק..

ראינו מנהרה בתוך סלעים.. ושחינו לתוכה.. המים נורא עמוקים.. אך במנהרה הזאת אפשר לעמוד..

וזה מקום כזה רומנטי ואינטימי, והסלעים שקיבלו צבע תכלת טורקיז כזה..נדמה שאתה מרוחק מכל העולם.. למרות שאז ראינו סרטן .. והוא היה דיי חמוד.

טוב לי ,פשוט לא יאמן כמה רציתי מישהו כזה איתי..

שאני ירגיש איתו כמו עם עצמי..

אין ויכוחים על שטויות, תמיד הסכמה מלאה ודאגה הדדית והתחשבות. שנינו בעלי חוש הומור דומה..ומאוד רומנטיים.. יודעים להעריך כל דבר קטן.. ומבינים אחת את השני ממבט אחד.

הבעיה היחידה.. שכבר הזכרתי זאת קינאה.

והוא כבר יודע כמה אני אוהבת אותו..אבל כזה גדול ממנו... כשהוא מקנא זה כאילו משהו נכנס בו..

והוא מתרחק.

היום קרה משהו כזה ממש בחזרה לבית.. שחברה שלי סתם פלטה ולא היה לזה שום חשיבות היא סתם זרקה איזה ניחוש והוא חשב שזה קשור אליי.. ואני ממש לא הייתי קשורה.

ואז הוא נעלב ולא התייחס אליי..למרות שהסברתי לו שאין לי קשר לזה.

התעצבנתי נורא..כשיצאתי הלכתי לבית והיו לי דמעות בעיניים.. וקשה לי לא להתייחס לזה, אפילו שאני יודעת שבסוף אני אקבל ממנו התנצלות גם בסמסים וגם בשיחות.. וזה בדיוק מה שקרה.. אבל כבר משהו נהרס.

לילה טוב לכם.

3> תהילה