... הינה הם באים , הימים של חופש..
סוכות .. כל כך חיכיתי לו ..
לנוח.. פיזית ונפשית.. זה מה שאני צריכה, ולא הולך לי ממש רע..
רציתי שתהיו גאים בי.. ובאמת עשיתי מתחילת השנת הלימודים הרבה עבודה,
הרמתי שני אתרי בית ספר.. ומעדכנת אותם כל הזמן.
לימדתי את המורים לעדכן לערוך באתר.
אחת במורות גילתה לי בסוד שבאספה של כל המורים דיברו עליי
רק דברים טובים וזה נותן לי כוח להמשיך ולא להישבר כי בבית ספר השני שאני גם מלמדת בו את הפרויקט המורים ממש לא יוזמים והכל מתנהל לאט והמנהלת אפילו לא נמצאת בבית ספר לדווח לה על המצב.
ב15 לחודש יש לי מסיבה עם כל המורים החלטתי להיות חלק מהצוות..צריך לפחות לנסות.
הכל מסתדר .. לאט לאט אני לומדת להבין גם את המנהל שלי.. לפעמים הוא סתם מלחיץ כי הוא רוצה שלא נזניח אבל זה לא באמת מקרא חירום.
בזמן אחרון הרגשתי שאני ועומר זה משהו שלא יכול להמשיך..
הרבה עצבים .. חוסר הבנה.. קנאה שלו .. ניסיון לסכסך ביני לבין חבר שלו מתוך קנאה.
אבל אתמול אחרי הריב שלנו.. הוא ביקש ממני להיפרד.. זה בא ממנו אבל רציתי גם אני את אותו הדבר.
נסענו לטבריה והוא היה הכי עצבני.
סיננתי אותו כל הערב ויצאתי עם חברה התעלמתי ממנו כאילו הוא לא קיים כשהוא היה קרוב אליי
שיקרתי לה וסיפרתי סיפור רק שלא תשאל שאלות.
וכואב לי .. אני לא יכולה לסמוך עלייה ויש לי רק חברה אחת ששומרת לי על כל הסודות.
אחרכ הוא התקשר בעצבים ונסענו לטבריה איפה שהכל התחיל.
הוא רצה שנסיים את זה שם.. במקום שהתחלנו.
פחדתי ממנו אף פעם לא ראיתי אותו ככה .. עצבני.
נסענו מהר.. הרגשתי חנק בגרון לא הצלחתי להתאפק ..הרגשתי שהסוף קרב..
התחלתי לבכות... לאט לאט הוא התרכך..
עצרנו בתחנת דלק .. נרגעתי שטפתי פנים.. שאחרכ קנינו כמה דברים
ונסענו למקום שלנו.. עמדנו שם
והוא אמר לי שאוהב לא מסוגל ללכת..חיבוק ונישק.
עמדתי שם וחיבקתי אותו.. וחשבתי .. ללכת עכשיו ולסיים את הכל או להישאר.
יש דברים שאני לא יכולה להתמודד איתם בקשר איתו.. וכבר הזכרתי לא פעם.
חשבתי.........ו..
הבנתי שאני עדיין לא יכולה לעזוב.. יש כאן משהו חזק..
... אהבה.
חג סוכות שמח
אוהבת אותכם תהילה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~*~תהילה~*~