וואוו כמה זמן לא הייתי פה..
עברו מאז איזה כמה חודשים טובים וכל כך הרבה קרה בתקופה אחרונה..
מאז הפרידה מעומר הכל נהפך לחסר חשיבות , לאט לאט נפתחתי יותר , הכרתי חברה חדשה והתחלנו לצאת ביחד.
בהתחלה אלו היו מפגשים של ישיבות בבתי קפה .. שיחות על חיי רווקות וכמה שהיא סבאה מסטוצים חסרי חשיבות .. ונואשת לזוגיות.
התחלנו לצאת ביחד , לבלות; מסיבות , אלכוהול , גברים.
לאט לאט נפתחתי לעולם שפחות הכרתי .. בתור אחת שנתנה ארבע שנים לגבר אחד , הרגשתי דיי סגורה.
אלכוהול , גברים , מסיבות מוזיקההההה.. שחורה כמו פחם .. בדיוק כמו שאני אוהבת.. הכל זורם.
ככה התחלתי לשכוח אותו..כל פעם כשהכרתי גבר חדש הכאב נעלם יותר ויותר..( ולא .. אני לא מדברת על סטוץ.. שגם זה היה בהישג יד , רק תגידי "כן").
גברים רדפו אחריי , הכרויות חדשות . .כל כך קל להכיר ולהיעלם.. פתאום לא היה את הלחץ הזה יותר .. לדאוג , לשמור , לאהוב, לתת תירוצים , הסברים.
תקופה יפה זאת הייתה..הרבה ריגושים , אנשים חדשים ומקומות חדשים.
כיום אחרי הכל אני חושבת שהצלחתי להכיר את עצמי יותר ..
כל בן אדם בחיים שלנו עוזר לנו לגלות דברים על עצמנו..
כרגע מחזירה בחזרה את השקט בחיי אבל כל אחד חייב מתישהו להשתחרר ולעשות מה שבא לו , בלי לעשות חשבון לאחרים.
לשמור על עצמך ועל הגבולות שאתה מציב לעצמך , אבל לא מה שאחרים קובעים עבורך.
אני מאוד אמתית עם עצמי ולמדתי לאהוב את עצמי ולדאוג קודם כל לעצמי.. ואת זה החיים למדו אותי.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסטים הראשונים שלי , הרגשתי מאוד עצורה , מישהי שאוסרת על עצמה הכל כי היא נותנת לפחדים שלה לדבר בשבילה.
כיום בתור בן אדם אני חושבת שאני בן אדם אחר לגמרי;עצמאית , מלאת ביטחון עצמי כלפי עצמי וכלפי הסביבה שלי.
מקווה שלא יסגרו את הישרא בלוג..
אשמח לכתוב פה שוב :)
עד אז שבוע טוב ובשורות טובות אהובים!
תהילונת.