"הגיעו מים עד הנפש"

יושבת בחדרי ..

להבה קטנטנה של הנר ארומאטי  מאירה לי את החדר החשוך..

הריח הזה של וניל מהנר מתפזר בכל החדר ..

ואני יושבת כאן ...נזכרת בכל מה שעברתי לצידו בכמה חודשים האלה שעברו

..מסרבת , שוב ושוב להאמין שמאותו בן אדם שהכרתי לא נשאר זכר.

לא מצליחה להבין .. למה הוא מנסה להבליט .. להדגיש את כל הדברים שאני כל כך לא אוהבת אצלו..

לאט לאט  הוא הצליח לרוקן מלב שלי את כל  השמחה , אהבה כלפיו.

בעבר הרגשתי שהוא  המגן שלי ..ועכשיו כל פעם רק מחפשת את הדרך להתגונן ממנו..

ועדיין כנראה כבר הצלחתי לחשוף את כל הנקודות התורפה הקיימות אצלי.

נמאס לי להתנדנד בין האושר לבין כאב ובכי מר..

אבל קשה לי לומר " שהכל נגמר"..

אני יודעת שהכי טוב עבורי יהיה לממש את הפרדה בינינו ..

לנתק את הקשר ולא לחזור לעולם.

אבל זה קשה לי כל כך כי אני עדיין חוששת מהפרידה והריחוק מכוון שכבר  פיתחתי תלות לקשר הזה.

אני צריכה עוד זמן..

זה מוזר, כי אני יודעת שאני מזיקה לעצמי ועדיין אני כל כך סקרנית לגבי העתיד..

לא יודעת אולי הבן אדם הזה שהית בעבר.. חרוט בליבי  לנצח

 אך אני בטוחה שבעוד כמה זמן .. אתה תהרוג גם את הזיכרון היקר הזה עבורי.