כל שנה בערב יום השואה .. אני מחייבת את עצמי לראות דברים על השואה.
זה לא קל לי ... אפילו נורא קשה.. בדרך כלל אני לא מחזיקה לראות סרט כי הכאב הזה חודר ומשתלט בפנים .. אני מתחילה לבכות ועולות במוחי כל מיני שאלות.
זה מטריף אותי לחשוב אך היה אפשר לתכנן ולהוציא לפועל הריגה...השמדה של מיליוני בני אדם חסרי מגן..
אולי לפעמים אני מתביישת להודות שאני דיי מדחיקה את כל מה שקשור לשואה ואף פעם לא הייתי מוכנה נפשית לנסוע לפולין למרות ששמעתי המון סיפורים ויצא לי לפגוש ניצולי שואה ולשמוע את הסיפור שלהם, בכל אופן תמונות ..סרטים כל הזוועות קשה להתמודד אבל חייבים להיות מודעים, לזכור, להעביר ולא לשכוח.
יש לי חברה שהיא גרה בגרמניה.. וחברים שלה לא יהודים וגם אמא לא..רק אבא שלה יהודי.
הכרתי אותה כשהיא באה לביקור אצל סבתא שלה.
אולי בגלל שעוד הייתי ילדה, אך ששמעתי שהיא באה מגרמניה לא רציתי בכלל להתקרב אליה.
בהמשך ראיתי שהיא מאוד חמודה.. חיננית , מצחיקה והתקרבנו.
כשהיא חזרה לגרמניה הינו בקשר טלפוני ושלחנו מאיילים אחת לשנייה, אך..לאט לאט הקשר פסק.. ושמתי לב שהיא כבר בחיים לא רצתה להגיע לבקר בישראל.
סבתא שלה אמרה שזה היה בגלל הפיגועים .. אבל לדעתי היא פשוט התביישה לספר לחבר'ה שהיא נוסעת לישראל ( יש המון גזענות) הסקתי את המסקנה הזאת ע"פ כמה אמרות..
קיבלתי ממנה גם הזמנה לבקר אצלה בגרמניה אך לדעתי זה לא המקום שאני רוצה להגיע אליו.
ראיתי המון תמונות אתמול בלילה ..
זה כמה תמונות שמאוד רגשו אותי בעיקר במסר שלהן ואני לא רוצה לפרט יותר.
מוזיאון לשואה
יהי זכרם ברוך.
תהילה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~*~תהילה~*~