"הגיעו מים עד הנפש"

פוסט הכי ארוך..

אמא שלי סוף סוף קצת נרדמה ואני בינתיים יכתוב כאן למקרה שהיא תצטרך אותי אני חייבת להיות ערנית.

היום לא הלכתי לעבודה.. כי הייתי אמורה לפגוש את הבחור שהכרתי לפני כמה זמן באינטרנט.

בטח אתם חושבים, אך אני עושה זאת הרי יש לי חבר בקנדה.

אז זאת הייתה אמורה להיות הכרות ידידותית לגמרי.

מה שקרה הוא שהכרתי את הבחור הזה והתחלנו התכתב מסן.

השיחה זרמה כל כך טוב ושנינו הרגשנו שאנחנו כאילו מדברים עם מישהו שאנחנו מכירים כבר שנים.

דיברנו כל כך הרבה ולא חשבתי לשאול אותו מה הגובה שלו..כי רוב הפעמים אני חייבת לשאול.. כי אני גבוהה מאוד יחסית לגבוה של בנות.. הגובה שלי הוא 172, אבל לא היה לי נעים לשאול ..כי כל כך התחברנו וזה היה כאילו מין השאלה שטחית כזאת..ועדין שאלתי והתשובה שלו הייתה 165 חח.

ואי בחיי כל כך התבאסתי,אבל חשבתי שזה כבר לא משנה .. לראות בבן אדם רק את הגובה שלו.

הוא הציע לי להיפגש ותוך כמה ימים החלטנו שזה יקרה ..  וזה נקבע להיום.

חשבנו להפגש בחיפה.. באמצע הדרך לשנינו.

הקורס שלי .. שוב פעם נדחה עד לחודש הבא וזה כבר סיפור אחר.. ולכן פספסתי יום עבודה שלי לשווא כי בסוף הוא אמר לי שהוא לא יכול להגיע כי כבר היום בערב חייב לחזור לאילת שם הוא עובד והוא היה בחופשה של שבוע בקריות.

לא כל כך התבאסתי כי האמת לא רציתי את הפגישה הזאת .. מצד אחד כי זה כאילו בגידה בבן זוג שלי..גם אם זה נטו קשר ידידותי ולא אשקר לכם הוא נדלק עליי והתלהב כל כך לפגוש אותי.

האמת לא ידוע לי עם הסיפור של חזרה מוקדמת לאילת זה אמיתי.. וגם לא אכפת לי.

הייתי בקנטרי קלאב, הלכתי לספינינג.. ובגלל שהיתי כולי מים החלטתי לרדת לבריכה ולשבת שם על הכיסאות בחוץ על הדשה ולהירגע ולנשום אוויר.

בזמן אחרון מאוד התחברתי לעצמי .. אני מקשיבה לעצמי.. לגוף שלי..

אולי בגלל שהתחלתי להתאמן יותר ..ואני חייבת לשמור על עצמי.. ועדיין .. כל תנועה כל מחשבה.. הכל ניהיה חשוב עבורי.

אני כאילו לומדת להכיר את עצמי מחדש , רואה שינויים טובים בעצמי..וזה עושה לי טוב.

בערב חזרתי והכל בהיה סבבה.. עד שאמא הלכה קצת לנוח.

ואז פתאום קרה לי .. לחדר ואמרה לי שרע לה מאוד.

לא יודעת מין פחד צורב כזה עבר בגופי.. צמרמורות ואוףף כל כך נבהלתי..

נסיתי להסתיר את הדמעות ולהיות בראש קר כי המצב הדרדר.. היא לא יכלה לזוז .. ופשוט הרגישה שהולכת להקיא.

ניסיתי לעזור לה כמה שיכולתי..באמת.

אני כל כך מפחדת עכשיו שהיא נרדמה .. לא יודעת מה יהיה מחר.

כנראה שוב פעם אצטרך לפספס יום עבודה, למרות שאני רוצה מכתב פיטורין זה מטריף אותי לא להגיע כל כך הרבה.

אבל בשביל אמא היקרה שלי אני יעשה הכל.

חשבתי לרגע שאני כל כך אוהבת אותה ולא תמיד מראה לה .. והיא כל כך יפה ומדהימה הלוואי היתם רואים כמה יפה אמא שלי..

היא מהממתתתת.

מאחלת לה שתרגיש טוב.. ועכשיו היא במיטה .. והיא כל כך קטנה .. ובא לי לבכות.. כי אני מפחדת.

אבל יהיה טוב..חייב להיות.

אוהבת אתכם תשמרו על ההורים שלכם.. הם הכי יקרים

שלכם תהילה