"הגיעו מים עד הנפש"

כל התחומים בחיי הם לא יציבים נכון להיום.

בלימודים המצב דיי מבאס.. קיבלתי אפשרות ללמוד בקורס מקצועי של ניהול רשתות והכל היה נשמע הבטחה גדולה.. אבל הקורס הוקפא בגלל חוסר אנשים .. כי משום מה לקח לקורס הזה איזה חודש להתחיל ובמהלכו כמה מהחבר'ה עזבו.

בעיה נוספת הייתה גם שלא כולם עברו את המבחן אנגלית למרות שרמה שלו הייתה 4 יח'.

היום בלילה עבדתי ובבוקר ישנתי בהסעה בחזרה לבית התקלחתי והחלפתי בגדים ויצאתי, הפעם לקורס שהתחיל היום.

מוזר אבל הרגשתי דיי ערנית. נזכרתי ביום הארור הזה שעבדתי במפעל והיה לנו איזה יום אחד שעבדנו 12 שעות מ23:00 בלילה עד 11 בבוקר, וזה היה מטורף.. והחזקתי מעמד וגם היום הסתדרתי.

עדיין אני לא רוצה להמשיך ככה ובפעם הבא אני יחליף משמרת או משהו כי זה לא באמת מאשפר לי להיות בריכוז מלא.

עבודה זה עוד אחת הדברים שהם לא בדיוק יציבים אצלי. מצד אחד המקום שלי שם הוא דיי בטוח ואין לי לחשוש לאיזה מכתב פיטורין ומצד שני אני לבד כבר לא בטוחה ברצון שלי להמשיך שם.. לא רק בגלל סתם נמאס לי .. אלא כי אני מרגישה שמיציתי כבר את הזמן שהיתי שם ואני רוצה להתקדם.

האמת שגם הלימודים אמורים לקחת לי המון זמן.. ואני לא בטוחה שכל השעות עבודה יסתדרו לי בדיוק עם לו"ז של השיעורים בקורס.

הדבר שהכי מכאיב לי זה תחום הרומנטי.

רק עכשיו אני מתחילה לקלוט באיזה מצב אני נמצאת.

הכרנו באינטרנט לפני המון זמן.. בהמשך יצא לנו סוףסוף להפגש והכל זרם דיי מהר נהפכנו לחברים.

בתקופה הזאת היו הרבה דמעות וגם המון שמחה ואהבה.

מצאתי את עצמי בקשר הזה.. למרות כל הפאקים שהיו.. והיו דיי הרבה.

לדעתי לא קיבלתי ממנו את כל היחס שרציתי גם כשהוא היה פה ועכשיו המצב שלי עלוב ביותר.

יש לי פשוט חבר שיום אחד החליט להודיע לי שהוא טס לקנדה ומאז אולי כמה פעמים דיברנו בפון ופה במסן.

ממנו לא קיבלתי כמעט שום אינפורמציה למרות שניסיתי לברר ולא קיבלתי הרבה תשובות.

הוא ביקש ממני שאחכה לו פה עד שיחזור .. אך  אפילו הוא לא באמת יודע מתי הוא מתכוון לחזור.

כל זה הביא למצב שהוא רוצה שאני יבוא לקנדה.

אבל מה איתי ? מה עם החיים שלי פה.. עם המשפחה, חברים , לימודים..??

זה אשכרה פאקין ביטול של כל מה שיקר לי בחיים.. ואין לי כח לוותר על משהו.. שיש לי פה.

האמת שתמיד תכננתי לעבור איתו בסופו של דבר לקנדה,אבל רציתי לעשות את הכל בשכל.

לבוא לשם לפחות כשיש בידיי מקצוע לחיים כי סה"כ אני עדיין לא סגורה על התחום שאני רוצה לפנות אליו.. וניהול רשתות זה משהו שהולך טוב בשוק.. ולפחות עם ההתמדה זה ייתן לי פוש.. להתקדם ולא אצטרך לחיות כמו איזה הומלס כי הרי לא חושבת שיהיה אי פעם מצב שמישהו יממן אותי .. אבל נמאס לי גם מעוני ואני לא באמת רוצה להגיע לארץ זרה בלי שום דבר בידיי.

כשאני כיום יושבת פה ומביטה מהצד על הקשר שלי איתו אני מבינה שבעצם .. הוא לא באמת איתי.

היה לו הכי קל להאשים אותי בבגידה .. בחוסר נאמנות.

הוא לא התחשב אפילו ברגשות שלי.. בזמן שאני יושבת פה ומחכה לו... כמובן מרצוני.

הוא נראה לי חיפש סיבה להתפטר ממני..כמה שזה כואב לי להודות בזה.

המרחק כנראה גרם לו הבין שהוא לא באמת רוצה אותי.. או לא בטוח שרוצה להמשיך איתי.

אני בטוחה שאין לו כח לשמור לי אמונים שם .. כי הוא יודע שהוא לא באמת רוצה אותי.. וכמה שזה כואב אבל זה נכון.

כואב לי אפילו מזה שהוא משאיר אותי באוויר ולא מדבר איתי לא מתקשר..

אני משאירה לו אלף הודעות במסן בכל מקום האפשרי ואין ממנו תשובה. . . קל לו יותר לסנן אותי..

וזה כל כך לא הוגן.. זה לא מגיע לי .. כי הוא הכל עבורי.

קשה לי לוותר על האדם הכי קרוב אליי אחרי אמא שלי .. כמובן.

הוא אחד הדברים היקרים לי.. וצר לי שהוא לא יודע.. את זה.. או אולי הוא לא רוצה לדעת.

הדבר שאני צורב והכי פוצע שהוא לא מדבר איתי.. הוא השאיר לי רק הודעה אחת.. שהוא מרגיש אליי המון אבל חושב שאני לא בשבילו..

Tehila