"הגיעו מים עד הנפש"

שבוע סופר קשה עובר עליי..

יום עבודה שלי מסתכם לרוב ב12 שעות ואם לא אני מסדרת לי במערכת את הקנטרי קלאב ולא שוכחת לימודים..

רשמית הקורס שלי .. מתחיל ב20 לחודש..וכל השיעורים שהיו עד עכשיו היו רק הכנה למרוץ.

בזמן אחרון הכל דיי מסתדר לי .. ועדיין אני מרגישה שאני לא חייה בכלל.. כי אני לא עושה שום דבר שאני באמת יכולה ליהנות  ממנו..

בא לי הרבה ים (בלי מדוזות), מסיבות, טיולים הרבה מוזיקה לקרוע את רחבת הרקודים..

אוף בזמן אחרון כל כך הרבה בחורים רוצים להכיר אותי ומתחילים איתי.. ואני מחכה רק לו.. ואני באמת מסתדרת לבד.. אבל קשה לי בלי החיוך שלו ובלי חיבוק ו....

האמת שאני מאוד רוצה לראות אותו ואני מתגעגעת, אבל לא רוצה באמת להיות בסיבה היחידה שבגללה הוא ישוב לישראל כי אחרכ הוא יהיה מתוסכל.. וזה לא יעשה לי טוב.

היום אחרי יום עבודה הלכתי בפעם ראשונה לחוג אירובי סלסה.. ושם נפגשתי עם חברה..

אלוהים! כל כך הרבה זמן לא נהניתי ככה.. פשוט לרקוד.. כל סוגי הריקודים.. והמורה מדהימה!

הכרתי מדריך אחד מחדר כושר שאני אף פעם לא מדברת איתו כי הוא חדש.. ואני וחברה שלי כל כך צחקנו כי הוא היה בן היחיד בחוג.. והוא נורא התאמץ והצליח לו טוב..עד שמדריכה ממכון בא לאסוף אותו.. ואמרה לו שיחזור לעבוד במכון .. והוא הלך ונורא התבאס.

אני לא מאמינה עד כמה שאני אוהבת לרקוד.. פעם כשהייתי קטנה אמא שלי לקחה אותי לחוג כזה.. אבל היה לי קשה כי למדתי גם ציור וגם נגינה על כינור אהה וגם למדתי בצפר.

חח פעם אחד אני זוכרת שנסענו באוטובוס ואמרתי לאמא שלי .. "אמא לאיזה חוג אנחנו נוסעים היום",

באותו יום אמא שלי הבינה שאני עמוסה יותר מידי.

אוף מחר 12 שעות.. אך שבא לי להבריז.. פשוט לא לבוא.. ללכת למכון בריכה .. ככה לחוגים לנוח.

אבל לא משהו בפנים אומר לי ללכת לעבודה.. אולי זה המשכורת אולי כי אני עדיין בן אדם מסור לעבודה ורצינית ואחרית..

אגב אתם יודעים מזה אחריות:

א-     אני

אח- אני דואג לאחים שלי.. כלומר משפחה בית

אחר- אני דואג לאחרים , לסביבה

אחרי- בגלל זה אני מוכן לגרום לאנשים ללכת אחרי

אחריו- עכשיו אנשים מוכנים ללכת אחריו..

כל זה = לאחריות

חח את זה זכרתי מהקורס.. להעצמה נשית.. שנתנו לנו.

אז חברים אוהבת אותכם ..

נעלמתי לכם.. ובקושי מגיבה..

עדיין אני מבטיחה לעשות זאת.

אוהבת אותכםםםםםםםם

מאוד3>

תהילה

אסור לשכוח!