"הגיעו מים עד הנפש"

אני יושבת ומביטה על התמונה שלנו.. ביחד.. ואני מתחילה להבין אך המרחק מסוגל לפרק מערכת יחסים.. להרוג אהבה.

אני רואה אותנו ולא מבינה אך כל זה פשוט נעלם.

הפסקנו לדבר, להתכתב, כמו שני זרים.. עכשיו..

כל אחד חיי את החיים שלו במדינה אחרת. אני פה ואתה שם..

כבר לא יכולה יותר.. לחיות באי וודאות כזאת.

ההמתנה הזאת הורגת אותי, עברה כמעט חצי שנה.

בא לי לפסיק את הכל ולהמשיך בחיים שלי..

אבל אני לא מסוגלת, בגלל כל מה שהיה וכל מה שהרגשתי כלפייך.

הגשמנו חלום ביחד.. הקשר שלנו היה בלתי אפשרי אך הצלחנו להיות מאושרים בסופו של דבר למרות הכוווול!

אני מרגישה שהפצע הוא עמוק.. ומוגלתי .. מבחינתי.. אין לי כבר אוויר.

אני לא יכולה איתך.. להיות, אך גם לא יכולה להשתחרר ולשחרר  אותך.. כי אתה האדם הכי יקר לי בעולם.

גם כשהיית פה אף פעם לא באמת הכל היה מושלם.. אבל היו לנו הרבה ימים מאושרים.. ולא יכולה לשכוח שום דבר. אבל עכשיו .. כשאתה לא נמצא איתי, לא מתקשר, ולא משאיר לי הודעות..

אני לגמרי אבודה.. אפילו התקווה האחרונה .. מתה.