"הגיעו מים עד הנפש"

לא יודעת אם יצא לכם להכיר את התחושה הזאת..

שבעצם אין מקום בעולם הזה בו הייתם רוצים להיות עכשיו.

בדרך כלל בן אדם יודע איפה הוא היה רוצה להיות כי תמיד יש לו את התוכניות  או אפילו חלומות,

אני כבר לא חולמת.. הפסקתי.

בעצם היום הזה מתקרב לסיומו.. ואני מרגישה שלמרות שהיתי כל כך פעילה .. בעצם לא עשיתי כלום.

אולי זה לא נכון להגיד אבל בזמן אחרון אני מרגישה שאין טעם לחיי..

הכל מתפורר לי בין הידיים.. אני לא באמת רוצה את מה שיש לי .. לי זה לא מספיק טוב..אבל זה מה שיש נכון לעכשיו.

תמיד הרגשתי את הבינוניות.. אף פעם לא הייתי מאלה שמצליחים בגדול.

אף פעם לא הלכתי על פרויקטים גדולים, פחדתי להמר.. פחדתי להישאר בלי כלום.

כיום אני רואה אך החיים שלי שקועים בשגרה משעממת כל ניסיון להתקדם.. לוקח אותי עוד שני צעדים אחורה.. וקשה לי להסביר אך זה קורה..אל תנסו להבין.

כשרע.. מתמודדים...