"הגיעו מים עד הנפש"

... למה כשאנחנו מכירים בן אדם ומתחילים מערכת יחסים.. אנחנו תמיד מצפים לטוב..ובסוף הכל נגמר רע.. הפרידות תמיד כואבות והלב נשבר ונקרע לחתיכות קטנות.

עכשיו ברגע הזה אני מרגישה שבא לי למוות.. לא יודעת האכזבה הזאת .. הכאב הזה ..

בא לי לצעוק.. בא לי לרוץ.. בא לי לשבור.. ובא לי לחבק ולנשק.. אותו רק אותו...

אבל מי הוא בכלל??

ב8 לפברואר הינו אמורים לחגוג שנה! .. שנה של הקשר שלנו.. של אהבה.

אבל זה לא יקרה.

קשה לי להאמין אך אהבה שהייתה עצומה יכולה פשוט להתפוגג ולהעלם?

הייתי מוכנה להקריב הכול.. ללכת עד קצה העולם בשבילו.. אך הוא לא העריך את זה בכלל!

חיכיתי לו 4 חודשים שיחזור מקנדה כשהוא טס.. נתתי לו את כולי.. את כל האהבה .. דאגה..

ובחזרה שמעתי רק האשמות .. שאני שקרנית.. שאני בוגדנית..שאני לא בסדר.

כשרק התחלנו לצאת .. הוא אמר לי שאני מושלמת שאני הכי מדהימה בעולם..

כל האהבה הזאת .. פשוט הקסימה אותי.. הייתי מאושרת.. על גג העולם.. הרגשתי שאיתו מצאתי את השקט שלי. לידו יכולתי לבכות מרוב האושר.. ובירכתי את האלוהים שנתן לי בן אדם שתמיד שם לצידי שאוהב .. אוהב אהבה אינסופית הוא היה כנה.

ועכשיו הגלגל התהפך.. כבר חודשים.. הוא לא היה אומר לי "אוהב", היה דיי מרוחק..

כבר מזמן הרגשתי שהוא איתי כסוג של הרגל כזה.. לא אהבה.. ועדיין קשה היה לנו לשחרר אחת את השני, והינו סובלים.

ביום שלישי דיברנו והוא אמר לי שחושד בי שאני משקרת לו שאני מדברת עם בחורים אחרים.. שאני בוגדת בו, אבל כבר לא אכפת לו כי הוא מרגיש שהוא אוהב אותי ואני תמיד יישאר בליבו..אבל כבר באמת לא אכפת לו מה אני יעשה.

ברגע הזה.. לא יכולתי להמשיך לדבר.. הוא אמר לי שאם זאת הייתה מישהי אחרת אז הוא לא היה חושב ככה אבל לי מותר.

סימן שנגמרה אהבה .. הוא היה הבן אדם הכי קנאי ועכשיו הוא אומר לי שהכל מותר.

זה מגעיל אותי! ושלחתי לו הודעה שמבחינתי הכל נגמר ..  אני לא רוצה אותו ככה.

ועכשיו אני בוכה וכואב לי .. אבל אני רוצה שיחזור אותו האחד שאהב אותי ולא הבן אדם הקר  והאדיש שיש עכשיו.

לפני כמה דקות  נכנסתי לאתר אחד שהוא גולש בו.. וראיתי שם שהאקסית שלו .. נכנסה לו לפרופיל.. ועוד בנות שבקביעות מגיבות אצלו... וזה שבר אותי שהוא חזר לדבר אם האקסית שלו ..ואולי לעולם לא הפסיק.

בא לי למוות.. אך שוכחים.. אך??

אהבתנו יכלה על הכל

יכולנו לצאת מול כול העולם ולצעוק את אהבתנו

בהתחלה קראת לי מושלמת ואני חשבתי שאתה אהבת חיי

בהמשך רק ראינו את השוני בינינו.. רק את הדברים שמגדילים את הפער שנוצר בינינו.

כל הזמן  התרוצצו בראשי מחשבות כמה שהייתי רוצה שהמצב יהיה שונה

וכמה שלא מסופקת אני מהקשר הזה.

לפעמים הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיך, אך גם לא יכולה להיות איתך יותר.

התאהבתי בבן אדם מסוים.. אך הבן אדם הזה.. אולי היה פרי דמיוני,

אולי מרוב שרציתי לאהוב אותך ולתת לך את כל מה שברשותי, ציפיתי שגם אתה תעשה את זה

אך בסופו של דבר ראיתי ששום דבר הוא לא הדדי.

כואב לי עכשיו להיות כאן, ולהבין שהכל נגמר... ככה ..

פשוט הלכת ומחקת אותי.. מהחיים שלך!

מחקת תמונות ובטח גם את הזיכרונות

הבטחת לי שאתה יודע למחוק אנשים מתוך ראשייך..

ולי קשה לדמיין אותך עם מישהי אחרת..

אחת שתזכה לכל הנשיקות וחיבוקים.. לכל האהבה שאתה מסוגל להעניק..

אבל עכשיו,  לא לי.

אמרת לי שאני כל הזמן מנסה לשנות אותך.. ואולי זה קשה לך כי תמיד התפשרתי ..

בהתנהגות שלי .. הרגלתי אותך.. שאני מקבלת הכל.. פשוט מקבלת את המצב כמו שהוא..אני המובן מאליו..

אך אינני יכולה יותר.

הפגנתי את חוסר הסיפוק שלי.. ועכשיו החלטת לעזוב.

אני לא ינסה כאן לעמוד ולעצור אותך..

אולי יש מישהי שתקבל אותך כמו שאתה..

אולי ואולי.. אך אני בטוחה שאף אחת לא תאהב אותך כמו שאני!

תהילה

אני יושבת ומביטה על התמונה שלנו.. ביחד.. ואני מתחילה להבין אך המרחק מסוגל לפרק מערכת יחסים.. להרוג אהבה.

אני רואה אותנו ולא מבינה אך כל זה פשוט נעלם.

הפסקנו לדבר, להתכתב, כמו שני זרים.. עכשיו..

כל אחד חיי את החיים שלו במדינה אחרת. אני פה ואתה שם..

כבר לא יכולה יותר.. לחיות באי וודאות כזאת.

ההמתנה הזאת הורגת אותי, עברה כמעט חצי שנה.

בא לי לפסיק את הכל ולהמשיך בחיים שלי..

אבל אני לא מסוגלת, בגלל כל מה שהיה וכל מה שהרגשתי כלפייך.

הגשמנו חלום ביחד.. הקשר שלנו היה בלתי אפשרי אך הצלחנו להיות מאושרים בסופו של דבר למרות הכוווול!

אני מרגישה שהפצע הוא עמוק.. ומוגלתי .. מבחינתי.. אין לי כבר אוויר.

אני לא יכולה איתך.. להיות, אך גם לא יכולה להשתחרר ולשחרר  אותך.. כי אתה האדם הכי יקר לי בעולם.

גם כשהיית פה אף פעם לא באמת הכל היה מושלם.. אבל היו לנו הרבה ימים מאושרים.. ולא יכולה לשכוח שום דבר. אבל עכשיו .. כשאתה לא נמצא איתי, לא מתקשר, ולא משאיר לי הודעות..

אני לגמרי אבודה.. אפילו התקווה האחרונה .. מתה.

כל פעם כשאנחנו מדברים .. אני מרגישה מן חום כזה בלב..

אהבה שלי כה חזקה .. וכל כך קשה לי בלעדייך..

נזכרת בחום גופך.. במבט.. הזה שלך..

בשקט, שלווה שאתה משדר עבורי..

ובלהט ובתשוקה שמשתלטים עלייך, כשאני רק מתקרבת ..

איתך בפעם הראשונה בחיי הרגשתי מאושרת ובכיתי מאושר.. אך גם בכיתי מכאב

עכשיו הבכי מר הוא מבדידות ולבדות.. מגעגוע.

שיחה שלנו אתמול בערב.. נתנה לי קצת תקווה ..

כל כך רע לי בלעדייך ועדיין קשה לי להחליט עכשיו .. מה יהיה איתי בעוד חצי שנה.

כואב לי לדמיין אותך נפרד ממני ופוגש מישהי אחרת..

ועדיין לא יכולה למנוע ממך לחיות את חייך איתי , לבד או עם אחרת.

הלילה, בעבודה .. חשבתי רק עלייך .. נזכרתי ברגעים היפים ובפגישות שלנו, שלהן יש עבורי חשיבות רבה..

זוכרת הכל.. את כל הפרטים הקטנים .. ועדיין הגוף שלי מגיב ומתרגש כשנזכרת במה שהיה.

באמת קשה לי עכשיו .. הבנתי בעצם שההחלטה בידיי.

נכון לעכשיו השאלה היא כבר לא "האים אתה אוהב אותי" אלא להחליט אם אני באה ומתי.