הבטחתי שאני אחזור אחרי שהתקופה המטורפת של המבחנים תיפסק, אחרי שיהיה לי יותר זמן, יותר חשק, אחרי שהמוזה תחזור אליי בבת-אחת ותגרום לי להדבק אל המקלדת ולא להרפות ממנה לרגע. הבטחתי, והנה אני מקיימת.
אני חוזרת לפה חדשה, אני מרגישה שבחודש האחרון שבו לא הייתי פה התחוללו בפנים כמה שינויים, באופן המחשבה שלי, בהערכה העצמית, הבנתי דברים שלא הבנתי לפני כן. הביטחון העצמי שלי עלה באופן מפתיע, אבל כמו שאמרתם לי- זה רק עניין של זמן. אני רואה את עצמי באופן חיובי יותר, בטוחה במראה שלי, בטוחה בי, בכל כולי. התחלתי להתאפר בשביל עצמי, להתלבש יפה בשביל עצמי, לסדר את השיער שעות בשביל עצמי- התחלתי לעשות הכל כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי, לא בשביל שאחרים יראו אותי מגונדרת, לא כדי להרשים או לדאוג שיחשבו עליי רק דברים חיוביים- בשביל עצמי, רק בשביל עצמי. התחלתי לקבל מחמאות שרק הצליחו להגביר את התחושה של הביטחון והערכה העצמית, אני הרבה יותר שמחה, וגם כשהייתי חולה שבועיים ורציתי להשאר במיטה כל היום- גם אז הרגשתי תחושה מיוחדת, תחושה של 'הנה, הכל מתחיל להסתדר'. כשמישהו מסתכל עליי ברחוב, אני כבר לא אומרת לעצמי 'למה שהוא יסתכל עליי?', אלא מביטה בחזרה ומסמיקה כשהוא חולף על פניי.
בנוסף, המשכתי להתמיד בדיאטה, כבר ירדתי יותר מ3 ק"ג. אחרי כל ק"ג שירד הרגשתי כל כך גאה בעצמי, הרגשתי שאני מסוגלת לעמוד אחר ההבטחות שלי, הצבתי לעצמי מטרה- והנה אני צועדת לעברה בביטחון. אז כבר שום דבר לא נשפך מהג'ינס, והוא כבר לא לוחץ ולא מאפשר לנשום- אני מרגישה הרבה יותר טוב עם הגוף שלי.
אם יש משהו שלא השתנה, הוא שהאהבה עדיין לא עומדת מעבר לפינה ומחכה שאני אגיע אליה בדילוגים. אז מצאתי מישהו שנעים להסתכל עליו , והוא אפילו נוסע איתי באוטובוס בבוקר (דה ז'ה וו. גם 'ההוא שהיה נעים להסתכל עליו בשנה שעברה' נסע איתי באוטובוס בבוקר), אבל החלטתי לא לפתח ציפיות, בעיקר בגלל שחברה שלי טוענת שיש לו חברה.
ביום האהבה הזה אני לבד, שוב, אבל הפעם זה לא כ"כ נורא- יש לי חברים שאני אוהבת ומעריכה, שתמיד אכפת להם, שתמיד נמצאים שם בשבילי ועוזרים לי לקום כאשר אני מועדת.
הנה אני חוזרת בדרך חדשה, עדיין מתבגרת, עדיין מנסה להסתדר בעולם המשוגע והמסובך הזה, עם המשפחה, עם החברים, אבל בעיקר- עדיין מנסה להמשיך ולשרוד. התגעגעתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Growing.Up