נפרדנו אתמול בלילה. הבחור ניסה להפוך את היוצרות ולהראות כאילו אני האחראית לפרידה הזו, אבל הוא זה שקידם אותה. ועוד ב-SMS, כמה עצוב. כשהתקשרתי אליו הוא סיים מהר את השיחה. אמר שאם אני לא באה מחר אז זה נגמר. סיימנו את השיחה. הוא שלח לי בהודעה "באמת.", ואחר כך "באמת באמת.", אבל אני כבר הבנתי בפעם הראשונה, ולא התכוונתי לבוא בכל מקרה. הוא לא יכול להטיל עליי וטו כל פעם שלא בא לי לבוא או שזה לא מתאים לי מאיזושהי סיבה. ויותר מזה - אני לא יכולה להמשיך להיות כזו צייתנית ומשתכנעת.
הבחור רטוריקן ודמגוג, הוא יודע איך לדבר ולגעת במקומות הנכונים בדיוק, אבל מספיק. אני לא רוצה את זה יותר, זה לא טוב לי, אני לא מתנהגת כמו עצמי, אני עושה דברים שלא מתאימים לי. הוא הרס עצמי בשבילי, ואני שמה לזה סוף.
שמתי את הפלאפון על שקט כי יכולתי לצפות מראש שהוא יתקשר בלילה. בכל זאת התעוררתי. הבחור התקשר 11 פעמים. לא עניתי. אני לא יודעת מה אני אעשה הלאה, כי אני לא אסנן אותו לנצח ואהיה כלבה לא נורמלית, אבל אני גם לא רוצה לעשות איתו שיחה. ולנסוע אליו. וכל הדברים האלה שקרו בשאר הפרידות.
הוא כל כך אגואיסט, זה פשוט נורא. אני צריכה לכבד כל דבר שהוא עושה, הייתי צריכה להבין פעם אחת או פעמיים כשהוא אמר לי "אל תבואי, אני רוצה להיות לבד." (מה זה לבד, הוא כן נפגש עם חברים ועם האקסית.), אבל כשאני רוצה להיות לבד? כבר כמה שבועות? ואין לי את זה? והוא תמיד משכנע אותי בסוף לבוא, או שמישהו אחר נמצא איתי 24\7? לא, לא, במקרה כזה זה "תבואי או שזה נגמר.". אז שייגמר, ותלך לעזאזל.
אני רק צריכה לברר איך הספרים שלי חוזרים אליי. זו מלכודת רצינית.
I'm fucking alive!
סאמר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
