עבר יותר מדי זמן מאז שעשיתי סדר במחשבות שלי, מאז שכתבתי פה תוכן.

אז בואו ננסה ביחד:

במהלך יולי אותרתי לתפקיד ממש מאתגר, שזה היה ממש מחמיא.

הפוטנציאל המקצועי היה מדהים.

כל כך הוחמאתי שמלכתחילה פשוט פנו אליי וביקשו ממני לקחת את האתגר הזה, שאמרתי לעצמי "וואלה, מה שזה ידרוש, נעשה".

התפקיד הזה היה מתגמל מאוד כלכלית, אבל בחוויה האישית הוא היה ממש לא טוב.

לתפקיד הזה המליצה עליי מישהי שחשבה שלעבוד ביחד יהיה כיף, וגם אני חשבתי ככה, העניין הוא שברגע שהיא עבדה יחד איתי, היא הפכה להיות הדבר הכי מזעזע שראיתי בחיי.

ביקורת ושיפוטיות, אף מילה טובה, שום שיתוף פעולה, היא פשוט לא הפסיקה לשים רגליים, לא הפסיקה להגיד שכל מה שאני עושה לא מספיק טוב, לא נראה מספיק טוב, לא מספיק מדויק ומהודק, הכל היה פשוט לא מספיק טוב עבורה.

מילא הייתה הבוסית שלי. אבל היא לא הייתה. הציעו לה תפקיד כמו שהציעו לי.

ואני הייתי מצויינת בפוזיציה שלי. באמת.

עשיתי עבודה מדוייקת ומצויינת, אבל ברמה האישית, סבלתי.

היה לי קשה, לא נהניתי מהאווירה, לא נהניתי מהרגע.

חבל לי על זה. זו הייתה חוויה בעוצמות ממש קיצוניות וחבל לי שהעוצמות האלה קיבלו כיוון פחות נעים.

התפקיד הזה היה זמני ובתוך סיר לחץ, לכל אחת מאיתנו הייתה רק את ההזדמנות הזו להראות מה היא יכולה, לזהור באור הזרקורים ולהיות הכי טובה שהיא יכולה. כנראה שאותה אחת הייתה מאויימת ממני. או סתם מטומטמת, כל אחד ונקודת המבט שלו.

בגלל העובדה שזה היה סיר לחץ, אנשים הרגישו בנוח מהר יותר להיכנס לך לתחתונים (שזה מסביר את הפוסט הקודם).

התנאי לצאת לתפקיד הזמני מהתפקיד הקבוע, היה שאתן תפוקה במסגרת התפקיד הקבוע במקביל.

זה מצחיק כי העולם המקצועי שלי ברמה הטכנית הוא עולם של גדולים, אבל ברמת התוכן המקצועי, הוא עולם של ילדים וצעירים ולפעמים, אני מוצאת את עצמי בעולם של גדולים, מסתכלת על הדברים מנקודת מבט של ילדה ולא מבינה מה המבוגרים האלה רוצים ממני.

גם זה היה קשה.

לעבוד בשני עולמות תוכן במקביל, באופן קיצוני שקורע לך את הצורה.

אחרי שסיימתי את התפקיד הזמני, חזרתי לתפקיד הקבוע.

הרבה השתנה בסביבת התפקיד הקבוע - הבוס התחלף, הצמרת של המשרד התחלפה, הכל השתנה ואני חזרתי לנקודת ההתחלה.

אני ילדה בסביבת מבוגרים ואני לא מתחברת אליהם ולא אוהבת את זה.

ועכשיו אני נמצאת בצומת.

אני צריכה להבין האם אני מוכנה ומסוגלת לספוג את המצב הקיים, שהוא לא נוח ולא נעים בשום צורה.

או שאני עושה קאט ועוברת הלאה מהתפקיד הקבוע, לתפקיד קבוע חדש בשוק לא יציב ובתקופה לא יציבה, שיש המון פיטורין מסביב.

הפוסט הזה מסובך ומבולבל והייתי צריכה לפרוק כי כבר לא עשיתי את זה כמה חודשים.

אל תכעסו שהכל פה מבולבל, אני מניחה שמתישהו אני אצליח לעשות סדר במחשבות ובמילים.

שמחה להיות כאן, להתלבט בקול, לפרוק, לכתוב.

פשוט שמחה.