The Scream That You Dont Hear

כול אחד נושא אתו

את

בית הקברות האישי שלו.

כשאני ערה- ער בית הקברות שלי

אתי

גם כשאני ישנה הוא ער,

וחודר ומתריד

מזכיר

מכריז על קיומו

בית הקברות שלי

הוא די קטן

אבל עשיר מאוד

כל שעשיתי ולא רציתי לעשות

כל שלא עשיתי ורציתי לעשות

טמון שם בעפר תחוח ומטפח של מחשבות

והרהורים

על הקברות שלי

גדלים פרחים

שממלאים את בית הקברות שלי בניחוח מיחד

ניחוחשל לילה גשום, של נדנדה ישנה

של ברוש זקן וענף קיק טחוב

דשא לח- כוחבים ממעל

בית הקברות שלי הוא לא גדול

אין בו הרבה מצבות

אך אלו שישנן

חזקות מאבן.

על המצבות בבית הקברות שלי

כתוב רק שם ותאריך

כל שאחרי,

זה העפר התחוח מסביב.

הוא פעיל. לא נותן שישכחו אותי

מזכיר ללא הרף שהוא קים- חלק מישותי

בית הקברות האישי שלי