כן כן אני כאן אחרי הרבה זמן...
אני עמוסה עד מעל הראש אבל עכשיו "בזכות" הגראדים יש לי קצת זמן להתפנות לעוד דברים.
אני ממש לא הייתי בבית בזמן האחרון זה כאילו הגיע למצב של לבוא הביתה רק כדי לישון כמה שעות בלילה. אם היו עוד שעות ביום גם אותן הייתי מנצלת.
אבל לפחות התעסקות העיפה ממני את כל המחשבות.
בזמן האחרון אני מרגישה כאילו אני חיה בסרט אני משלה את עצמי כאילו אני כל הזמן חושבת שהכל בסדר החים יפים הכל טוב אין לי מה להתלונן
אני הלא בסדר שמחפשת כל הזמן את הדפוק ומה לא טוב אז ניסיתי לשנות גישה והיה לי עם זה טוב.
אבל כשישבתי ובאמת חשבתי הבנתי שכאילו מה למה לנסות ליפות הכל לעגל את כל הפינות אני לא מרגישה עצמי עם זה אני נעלמת לתוך כל ההכל טוב הזה.
אין לי יותר סבלנות אני לא מסוגלת לשבת ולהקשיב למישהו ואני גם לא באמת רוצה אני מיתייאשת מכל דבר קמה והולכת.
אפילו חברים שתמיד כיף לי איתם הגעתלי למצב לפני כמה ימים שישבנו כולנו ופשוט קמתי והלכתי לשבת בצד שמתי אוזניות שמעתי מוזיקה והרגשתי יותר טוב ככה מאשר לשבת עם כולם.
חזרתי לתקופה של פעם של שונאת את כולם ולא מסוגלת יותר לשבת עם אנשים מעדיפה להיות לבד להסתגר
החברות הטובות שלי נהיו האוזניות ואני עם הלבד שלי.
לא יודעת למה זה נהיה אבל התפוצצה הבועה של הכל טוב חזרתי למרמור של פעם.
אולי אני צריכה את זה מידי פעם כדי להבין באמת מה אני רוצה מעצמי מאנשים ומי חבר טוב באמת שיוציא אותי מזה
ואולי זאת חוצפה מצידי לצפות ממישהו להתעניין ולהוציא אותי ממשהו שאני הכנסתי את עצמי אליו במודעות מלאה.
אוף אני צריכה מישהו לדבר איתו מישהו פנים אל פנים שרק יקשיב שלא יביע דעה רק מישהו שיתן לי לשחרר הכל יחבק אם אני יבכה ינסה להבטיח שהכל יהיה בסדר וזהו בלי דעה בלי ביקורת הלי מחשבות בלי כלום רק לתת לי לשפוך הכל לשחרר מעצמי.
יש סיבה לכל מה שקורה אני יודעת אותה אבל אני לא מסוגלת להוציא את זה החוצה לא מסוגלת להגיד במילים לכתוב לשמוע, אני רק אומרת את זה לעצמי בראש ומתחילה לבכות באלי רק להיכנס למיטה ולהתחבא מהעולם.
בקיצור אני מתוסבכת עם עצמי לא יודעת מה יש לי לפחות יש לי איפה לשחרר חולק מהמטען מקווה למצוא את זה המסכן שישב להקשיב להכל..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
