מסתבר שכן, הכל טוב..
אני ממשיכה לרדת , אנשים מתחילים להגיד לי שרזיתי ואני בעננים! ואז בא המשפט "את חייבת להתחיל לאכול. רזית יותר מידי"
למה ניראה לכם!?..חחח אני חייבת להמשיך עד שאני אגיע ל48 שלי וזה לא מוגזם בכלל..
אני ממש נהנת מזה.
סוף סוף אני יכולה לעמוד מול אבא שלי (שאמר לי לא לגעת בשוקולדים ולהתחיל לזוז מהספה כי אני כבר קיבלתי צורה של ספה <כן תודה אבא>) , אני עומדת מולו עם ג'ינס שלא עלה עלי הרבה זמן ועכשיו הוא עולה ויש בפני חיוך נסתר שרק רוצה להגיד "אמרתי לך שאני אצליח"!
בקשר להקאות לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לעצור את זה , שזה חייב לעוף ממני , אני נגעלת מעצמי בגלל מה שאכלתי ואז אין ברירה אלא ללכת לשירותים "להתנקות" ואחרי כמה דקות אני מרגישה שלמה עם עצמי , בלי רגשות האשם שאחזו בי כל כך חזק.
יום שישי יצאתי עם חברות שלי לעיר וכל כך נהנתי!!..
פגשתי המון אנשים שלא ראיתי הרבה זמן והרגשתי כל כך משוחררת, חיכיתי כל כך הרבה זמן לצאת ולנקות את הראש,פשוט רק לצחוק ולהנות...
גם פגשתי שם מישהו שאני מרגישה שהולך לצאת מזה משהו..וויש מי לאק?..חחח
מפתיע איך שהכל מתשנה משבוע לשבוע , בפוסט הקודם ראיתי רק דברים שחורים ובעצם הכל היה באמת שחור.
ופתאום דברים טובים מתחילים לקרות..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
