אז חזרתי מהמחנה קיץ של הצופים לפני שעה וחצי, אני קרועה מעייפות..כל כך הרבה שעות שינה שצריך להשלים!
היה נחמד ביותר. האוכל היה דיי מגעיל , מלא שמן, כל ביס יותר דוחה מהשני אבל אי אפשר שלא לאכול ש30 אנשים לוחצים עליך, אז אוכלים ומנסים לצמצם כמה שפחות. הרגשתי שעליתי כל כך הרבה וזאת ההרגשה הכי חרא בעולם אבל מסתבר שלא! נישארתי אותו דבר...טוב אולי בגלל כל הריצות אחרי חניכים קטנים ומעצבנים שהלכו שם וכל כך הרבה בכי על מלא דברים.
פתאום הבנתי שהשמיניסטים שעוזבים ולא יהיו יותר בשבט כל כך ייחסרו לי, אני כבר מתגעגעת לחלק מהם...
באמצע המחנה חזרתי לחודש של סבא שלי.
זה לא נקלט שעבר חודש מאז שהוא עזב אותי. והנה מסתבר שאני מסתדרת לא רע בכלל.
כשעלינו להר פשוט נשברתי, לא יכולתי יותר, התחלתי לבכות וזה פשוט לא נעצר. לראות את סבתא שלי שוכברת על הקבר ובוכה או את בת דודה שלי בחודש תשיעי בהריון בוכה על הקבר פשוט שבר אותי.
לראות את השם של סבא שלי בגדול על מצבה פשוט לא מסתדר לי..
כל דבר פתאום מתקשר לי לסבא , אני בתהלך להפסיק לעשן בגלל סבא, הורדתי את הפירסינג גבה בגללו, אני כניאה לא אמשיך בצופים (או לפחות עם תפקיד גדול) בגללו.
ואני הכי שלמה עם כל ההחלטות האלה.
וניראה לי שזה מה שהכי חשוב בינתיים..
טוב אני אלך לישון קצת..
שישיה לכולם שבת שלום!.. =]]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
