אין לי יותר זמן לנשום, הלחץ גדול מתמיד..
הגעתי לבית מבצפר בחמש וחצי וברבע לח7 אני צריכה לצאת לעבודה.
שזה משהו שעוד לא כתבתי פה.
אני עובדת בחנות ממתקים.. =S
מי נתן לילדה שמנה כמוני לעבוד בחנות ממתקים!? בטח כל מי שנכנס חושב שבגלל כל מה שאני אוכלת שם אני ניראת ככה ובורח מהר!
אני יותר ויותר נופלת לפיתוים מטופשים של שוקולדים וסוכריות אני מנסה למלא את עצמי במים ובדיאט קולה כדי לא לגעת שם בכלום אבל זה לא תמיד עוזר.
אני חוזרת לבית ב12 וחצי ומתחילה לאכול.טיפשה.שמנה.מפגרת.חלשה.פרה.מגעילה.
ואלה רק חלק מהדברים שעוברים לי בראש תוך כדי זה שאני בולעת חתיכת עוגה נוספת.
אני עייפה כבר מהחיים. אני בקושי ישנה, אוכלת רק שטויות ולא מפסיקה להגיד ליד חברות שלי כמה בא לי ליהיות בתת משקל, והן כמובן צוחקות ואומרות לי שאני מפגרת כי הן לא יודעות שאני רצינית ולא צוחקת איתן..
אני מתהלכת כמו זומבי ליידן , לא קשורה למה שהן אומרות, חושבת רק על מתי ההפסקה כדי לאכול משו ואחרי זה חושבת איך אפשר להקיא בבצפר כשיש בשירותים איתך עוד 20 פרחות שמתאפרות וכל כך מרוצות מעצמן...
אני לא יודעת מה המשקל הנוכחי שלי כרגע, לא נשקלתי הרבה זמן כי אני מפחדת.
אני יודעת שלא ירדתי בזמן האחרון ואולי גם עליתי כי אני מרגישה את זה בבגדים ואני רואה את זה במראה.
אני אומרת לעצמי שעד החג הכל ירד שוב, ואז אני קולטת שהחג הוא בעצם עוד 3 ימים ואני עדיין שמנה כל כך!!!
מה אני אעשה??
אני מרגישה כאילו למרות כל הרצון הזה לחזור לאטרף של דיאטה ולשמור ולצום ולהוציא הכל ולעשות כפיפות בטן באמצע הלילה אני לא מצליחה!!
אני תקועה במקום , לא זזה! <אולי בגלל המשקל שלי, זה הגיוני!>
בבקשה תעזרו לי.
תעזרו לי לחזור לעצמי.
תעזרו לי לחזור למה שאהבתי.
להגיע עד לאן שאני רוצה!
3>
שיהיה בהצלחה?
או לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
