לא משנה כמה נדבר בטלפון, כשאני רואה אותו אני שוכחת ממך...
אני מצטערת.
אתה רחוק מדי ואותו אני רואה כל יום..
וכן זה קשה. קשה מדי.. והעובדה שזה לא אפשרי עם שניכם לא עוזרת בכלל.
מבט, חיוך עצוב, קריצה, השפלת עיניים.
ליטוף. הליטוף הכי רך שקיים.
הכי נעים ותומך.
הכי קצר... ונגמר.
הוא כל כך מיותר בחיים שלי...
ואני מתגעגעת אליך. מתגעגעת אליך ולחיבוק שלך..
ולישון איתך זה הדבר הכי מדהים שהיה לי בחודש האחרון.
אתה גורם לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי, כשאתה אומר לי שאני מעניינת ושאתה אוהב לדבר איתי בטלפון.
אבל זה רק בטלפון... וחנוכה יותר מדי רחוק.
מי אמר שזה יחזיק עד אז?
וכשמישהו אחר ליטף לי את הרגל וזה לא היית אתה נבהלתי..
אבל שניה אחרי זה הופיעו לי בדמיון הפנים שלו.
וכשדברתי איתך בטלפון זה גם קרה
בכל מקום שאתה נמצא אני רואה גם אותו, ובכל מקום שהוא נמצא החיוך שלי נשבר...
אני כל הזמן מרגישה רע עם עצמי, שאני מדברת איתך בשביל לשכוח אותו.
וזה לא ממש נכון, כי אתה בנאדם מדהים ואני ממש נהנית איתך ואני ממש מתה עליך, אני לא מדברת איתך סתם.
אבל כשאני מנסה לחשוב אם יש לי רגש כלשהו כלפיך אני לא מוצאת כלום... נראה לי..
אתה מדהים, באמת. אבל כנגד כל הסיכויים ולצערי הרב,
אני רוצה אותו....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
little Ms. stupidity