; live for the moments

כי בתכלס אני חייה בסרט

ואני מפחדת להתמודד עם המציאות.

והעובדה שאני אהיה איתך בשבילי היא בעצם להודות שאני לא חייה בסרט הזה

שזה הכי טוב שאני אשיג. שכל מה שהיא אמרה היה נכון, היה אמת.

היא משקפת את המציאות.

היא זורקת לך אותה על הפנים...

ותמיד יהיה לי את הוויכוח הזה עם עצמי אם הייתי צריכה תסטירת לחי הזאת בשביל להתעורר או שיכלתי להסתדר בלעדיה... שאולי היה עדיף להמשיך לחיות בסרט ולא להתעורר, להתמודד.

להמשיך לחשוב שמתישהו החיים ילכו לפי התסריט, שזה בעצם משהו נכון - רק שלא לפי התסריט שלי

ואני מפחדת מהכל ומכל מה שבא עם זה וזה חונק אותי, כי מעבר לזה שאני לא רוצה להתמודד, אני גם לא יודעת איך..

כי זאת הפעם הראשונה, הפעם הראשונה שהחיים כמעט הולכים לפי התסריט השלם

ואתה מתכונן כל החיים שלך לתפקיד של חייך בסרט המדהים הזה,

אבל כשאתה עולה על הבמה ורואה את כל האנשים מסתכלים עליך...

הדבר האחרון שתצליח -

זה לדמיין את כולם בתחתונים.