; live for the moments

זה לא היה סתם.

כל הסימנים האלה שהיו בזמן האחרון פשוט לא היו סתם.

הפייסבוק שמחק אותו כל הזמן מה'מריד' באינפו, זה שאני נזכרת בזמן שהייתי אצלו כל כך הרבה בשבוע וחצי האחרון...

הכל היה הכנה שזה יהיה פשוט יותר כואב.

אבל לפחות כן שמו לי כרית שתהיה נחיתה קצת יותר רכה, אם היא לא הייתה אומרת לי לפני זה שכנראה יש לו מישהי יש מצב שזה היה טיפה יותר כואב...

"טוב ממ אני הולך להתקלח, חברה שלי באה"

"חח מה? מה אמרת?"בחיוך מטומטם וראש עקום, מנסה להבין אם הוא באמת אמר את זה.

"אהה .. כן.. לא סיפרתי לך על זה"

"וואי מזל טוב... מי זאת?"

"אחת מי' מהמושב"

"אהה ... טוב תספר לי על זה כבר בהזדמנותת .."

"ממ כן."

"טוב מזל טוב .. ביי"

מצחיק איך שניסיתי להשמע שמחה בשבילו.

כאילו.. אני כן. זה סתם כואב... אפילו שאני כבר לא רוצה אותו.

אלוהים פוגע דווקא בחלשים אה...?

"כבר כמה ימים אני במצב איום.

אני כל הזמן נזכר,

אני כל הזמן נזכר ..

שיש לך עתיד

יש לך עתיד איתו.

הוא בטח מאושר,

הוא בטח מאושר,

שאין לי כלום כבר לא נשאר.... "