; live for the moments

אני לא יכולה לספר להן... הבושה תחנוק והמילים פשוט לא יצאו מהגרון

לא הרגשתי יותר בושה בחיים שלי..

הן כל הזמן ירדו עליו וצחקו עליו על כמה שהוא אדיוט בלי שום קשר לזה, סתם ככה ירדו עליו

הן לא יכולות להגיד לי 'אמרנו לך' כי זה לא שדבר כזה היה צפוי, כי הוא לא, כי אחרת לא הייתי כל כך מופתעת...

חטפתי ת'שוק של החיים שלי. מזל שזה היה לאט..

רציתי לקבור את עצמי. ממש באותו הרגע. להעיף את הבלטות מהרצפה ולחפור, פשוט לחפור... כמה שיותר עמוק

כי זה פשוט לא הגיוני

איך לא קלטתי באותו היום?? "הייתי... בשיחת נפש"

אל תזיין ת'שכל

אני שונאת אותך

ועכשיו אני כן מתחרטת

ועכשיו אני כן אמורה לחיות עם זה. ואני שונאת אותך על הכל

ואני שונאת אותך

ומעכשיו אני כל הזמן שונאת אותך

ושנאה זה חרא. אתה יודע מה זה חרא? חח שאלה מטומטמת.. אצלך הכל טוב.

הלוואי שיגזרו לך תלשון או שיתלשו לך תזין מהמקום

זה כל מה שאני מאחלת לך. אם אחד משני אלה יקרו.. אני רק אאחל לך שיהיו לך חיים יפים.

כי חוץ מאחד משני אלה לא באמת מגיע לך משהו... כי אתה בנאדם נוראי

וכשאני אראה אותך פעם הבאה אני אתן לך ת'כאפה של החיים

שאולי היייא תוציא לך את הלשון מהפה, הלוואי שזה יקרה.. כי אני לא רוצה שתשאל שאלות שאנלא מתכוונת לענות עליהן

אני כל כך תפסתי ממך.. משהו שאחרים לא

הרגשתי שכן היית שונה כלפיי

ומסתבר שלא

תפסתי ממך בנאדם אמיתי. לא האדיוט שכולם מכירים מבחוץ

דאגתי להגן עליך כל פעם שירדו עליך שאתה אדיוט, שאתה מכוער

ואולי זה לא היה כי דאגתי לך, אולי זה היה כי דאגתי לעצמי..

אולי כי רציתי להרגיש טוב עם עצמי

אבל זה לא משנה, כי בכל זאת עשיתי את זה

והיה לי אכפת ממך

כי בשביל היית אמיתי, ולא עוד סתם ילד אדיוט..

תמיד כשראיתי בטלוויזיה ובסרטים את הבנות שזה קרה להן תמיד צחקתי עליהן.. תמיד ירדתי עליהן שהן כאלה מטומטמות ואיך הן לא קלטו קודם, ושעכשיו.. באסה להן חח

ועכשיו.. לי זה קרה??? איך הפכתי לאחת מהבנות האלה?? איך זה קרה לעזאזל??

איך הפכתי לאחת מהן..?

זה כל כך לא אני. איך זה קרה בלי ששמתי לב..

אני כל כך צריכה מישהו לדבר איתו על זה אבל אני כל כך מתביישת..

אין המילים פשוט לא יצאו לי מהפה. הלוואי שאני רק אבכה..

אני בטוח אבכה כל כך הרבה שהדמעות האלה יוכלו למלא את כל הכנרת מחדש

אבל כל פעם שאני אשתה מהמים האלה יהיה להם טעם מלוח שמזכיר..

שמזכיר איך גיליתי

ואיך הרגשתי תבושה שבחיים לא חשבתי שאני ארגיש

ואיך רציתי לקבור את עצמי.. וגם עכשיו

והחשק להרביץ למישהו בוער בי עמוק בפנים

החשק העז הזה לצעוק על מישהו לפגוע בו להרוס אותו... מעולם לא הרגשתי ככה

מעולם לא הרגשתי כמו שאני מרגישה עכשיו...

למה זה מגיע לי ?

זה לא באמת מגיע לי... נכון ?

"תראי יש פה סוד ישן חדש..."

אני בנאדם של חברה.

ברגע שאין אנשים סביבי- אני יכולה ליפול בקלות לדכאון.

וזה מתבטא ברגעים הכי קטנים.. כמו עכשיו כשאני לבד בבית

שונאת להיות לבד בבית... אני צריכה אנשים לדבר איתם לצחוק איתם להציק להם ..

שטותים וסטאף יו נואו

זה בסדר, אני לא באמת צריכה את זה

אני גם לא מחפשת את זה

אולי פה הבעיה ?

אני אוהבת אוטובוסים.

אני אוהבת נסיעות באוטובוסים..

לשבת ליד החלון. להסתכל החוצה ולחשוב ..

תזהרו לבוא לשבת לידי

חבל על האגו שלכם.. אני לא שמה לב בכלל

תנו לי תזמן שלי לבד.. כל עוד זה לידכם זה לא באמת לבד, אז זה בסדר.

כל עוד אין בחילות זה גם בסדר.

אפשר גם לישון .. הכל מעביר את הזמן בפנאן

לישון, לחשוב..