אני משלימה עם העבר כי הוא היה ואי אפשר לשנות אותו, אפשר רק להבין שמה שלא עשינו כנראה שלא היינו צריכים לעשות ושלא היה צריך לקרות.
אם משהו בחיים שלנו לא הולך כמו שרצינו כנראה שיש לזה סיבה, ושיכול להיות שרק הרווחנו מזה.
אף אחד לא נולד עם הכוח בידיים לקבוע את הגורל שלו במודע, וכשקורה משהו שאנחנו מצטערים שעשינו או ש..לא עשינו, קבענו את הגורל שלנו. גם אם זה לא היה בכוונה, כי למרות הכל הגורל שלנו נקבע לפי המציאות שאנחנו יוצרים והצער הוא רק הודאה שלא התכוונו לזה באמת.
ואז יש את האפשרות של להישאר בצער ולהגיד שכן התכוונת אבל פשוט לא הצלחת להביא את זה לידי מעשה... או להתעודד ולהבין שאולי יותר טוב ככה.
הגדולה של האדם היא לדעת מתי להחליט שהכל טוב, ובמצבים כאלה אנחנו צריכים ללמוד מהעבר להבין בהווה ולשפר בעתיד.
והלשפר הזה הוא להתכוון, להצליח להביא את הכוונה לידי מעשה, ובסוף בסוף... לא להצטער.