אני לא יודעת איך נעשיתי בחורה שמפחדת מדחייה ומכך שלא יחבבו אותי, אבל מסתבר שאני כזו
גיל ההתבגרות זה דבר כזה דפוק ועם זאת כל כך מעודד. נחמד לי לחשוב שאני סתם מקצינה הכל בגלל ההורמונים, ואני לא דפוקה יותר מאף אחד אחר.
כולנו טיפשים, יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות
קצת מתגעגעת לפולין
נורא מתחרטת שלא כתבתי במהלך המסע, אבל לאור העובדה שלא כתבתי כי שמתי את החוויה עצמה בעדיפות גבוהה יותר מאשר הכתיבה על החוויה, אני בסדר עם זה
אני מקווה שאמצא לי זמן להזכר במה שעבר עלינו ולכתוב
זה כל כך כל כך חשוב
אני לא רוצה לתת לזה לעבור בלי להבין מה אני יכולה וצריכה לקחת מזה
אני חושבת שבאתי עם יותר מדי ציפיות וזה מנע ממני להיות דינמית ולזרום עם הנסיבות, ושילמתי על זה את המחיר
אבל מזווית חיובית יותר- מעולה, הרווחתי עוד סוג של חוויה ללמוד ממנה.
ומתגעגעת הרבה לבודפשט
מצחיק, פתאום אני נזכרת בכל החוויות הגרועות שזכרתי מיד אחרי החזרה, אבל עכשיו אני זוכרת רק את הטוב
נו.. אירופה כזה
מה יהיה כשאני אהיה במערב אירופה? איך אני אחזור משם לעזאזל
איזה קיץ קסום עבר עליי, לא משנה שלא עשיתי כלום חוץ מבודפשט, אני זוכרת אותו ככל כך חיובי
ועכשיו מתחיל לי דיכאון בצפר כזה, איכס
כל האופטימיות של היום הראשון טבעה ברשימה הארוכה (מאוד ארוכה) של הדברים שיש לי לעשות לבצפר
לא התחלתי שום דבר, אגב
ברור שכמו כל עם ישראל לא הייתי מסוגלת לכבות את הטלוויזיה היום, לא משנה ששידרו את אותם קטעים שוב ושוב ושוב ושעכשיו הכל באינטרנט
איזה יום מדהים ומיוחד
ואיזו גאווה להיות ישראלית היום.
ובפייסבוק כולם (כמעט) שמו את הציניות והרצון להיות מקוריים בצד, וכולם כתבו את אותן סיסמאות שחוקות שיש להן כל כך הרבה משמעות
והתרגשתי לקרוא אותן בכל פעם מחדש
גלעד, כמה טוב שבאת הביתה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
