אני תמיד נלחצת כשאני מעלה לפה תמונות של הנסיך שלי, אז החלטתי להפוך אותו לנסיך אמיתי... מתוק שלי, הוא הרבה יותר יפה בלי דמויות מצויירות שמודבקות לו על הפנים בעריכה חובבנית.

בקשר לנשף עצמו, הטקס היה גרוע, המופע באופן מפתיע היה אדיר והמסיבה גם הייתה אחלה, למרות שהייתי ממש עייפה וכאב לי הראש. כמו בכל יום בבצפר, חברותיי הנהדרות ואני יצאנו אחרונות בלי שום סיבה ממשית. בסך הכל היה מרגש להיות פעם אחרונה עם השכבה, אני לא מתה על הרוב אבל יהיה מוזר לא לראות פרצופים שכל כך התרגלתי אליהם בשש השנים האחרונות, ויש כאלה שמלווים אותי עוד מהגן ומהיסודי. בספטמבר ישתנה לי לגמרי הנוף, וזה כולל גם את עזיבת תל אביב האהובה שלי...

כרגע אני בעיקר עובדת מלא, היום נכנסה לי משכורת נאה של 1700 שקל על שבועיים וחצי. יש טיסה בתכנון, ביחד עם חברה טובה, חשבנו על ברצלונה ונראה איך מסתדר. אני חוסכת בשביל זה ועל הכרטיסים ההורים ישלמו כמתנה לרגל סיום הלימודים. עכשיו אני בשלב של ההלם מזה שסיימתי בצפר, השנה הזאת הייתה על הפנים אבל במבט לאחור היא טסה ואני עדיין זוכרת את היום הראשון ללימודים כאילו הוא היה אתמול, למרות שהייתי הרוגה מעייפות באותו יום. אני פאקינג עוזבת את הבית בעוד פחות מחודשיים לטובת מגורים בקרוואן בקיבוץ בדרום, אז אני בהלם גם מזה.

אגב, הקשת בתמונות היא של המעצבת המוכשרת הזו (אני קצת משוחדת אבל היא באמת טובה), השמלה משנות ה-50, מהחנות של אמא שלי, והעגילים והצמיד הם שלי למרות שתכלס גם הם מאמא שלי. נעלתי את הנעליים האלה:

10 סנטימטרים של יופי וכאב רגליים. נקנו באלדו על ידי דודה שלי, מתנה לסיום הלימודים:) ולא נפלתי איתן

טוב, שיהיה שבוע טוב, תשמרו על עצמכם, תהנו ותנצלו כל רגע כי החיים פאקינג טסים

ענת