"האור בקצה המנהרה יכול להיות הרכבת שתדרוס אותך" |
| 2/2009
עדכון לאחר שנים..
סתם במקרה עברתי בבלוג וקראתי תגובה חדשה מפי אורנית מהפוסט האחרון אז חשבתי לעצמי למה לא לעדכן באמת?
אני אעשה פוסט מהיר כזה ומסכם כדי שאני לא ארדם על המקלדת בטעות. P:
החיים שלי די נחמדים כרגע ואני אומר את זה לאחר יומיים של פעילות גופנית מאומצת מאוד כששעות השינה בין היומיים היו מועטות ביותר!
לגבי החברים שלי, ירדה לי דאגה מהלב אבל באה דאגה אחרת.
אבל אל דאגה, אני מטפל בזה. [:
את האמת, מאז הסמינר הראשון, כמה שזה יישמע מתנשא [וזה ממש לא] אני מרגיש שונה. אני מרגיש הרבה יותר בוגר וכל פעם שאני חוזר מסמינר זה מתפתח יותר ויותר. ציפיתי לראות שינוי בתקופה שיותר קרובה לטיסה אבל הנה זה קורה כבר עכשיו, לכו תדעו מה יקרה יותר מאוחר..
הלימודים לא בשמיים, תעודת מחצית חביבה ביותר.. P:
השבט אצלי עכשיו זה מקום מאוד רגיש. כשאני רואה את החניכים פעם בשבוע ולא יוצא איתם לאף טיול, וכשאני רואה את השכב"ג שלי.. בעצם אני לא רואה את השכב"ג שלי!!! חצי מהם באים בשלישי ואז מה? כלום! אני רוצה פעולות שכבה! אני רוצה שמור תגיד "היום יש ישיבת שכב"ג ארוכה עם המון נושאים חשובים שצריך לדון בהם שעות עד המוות בערך וגם אח"כ עוד קצת"! אני רוצה לראות את השבט במלואו בימי שישי בימי פעילות! אני רוצה לדעת מה הולך בשבט מזה שאני שם ולא כי אני שומע כד"א!!! אוווווףףףףף!!!
טוב, אחרי ש"נרגעתי" מכל זה, אני אלך לי לישון. אני אפילו לא התקלחתי ואני כל כך מסריח. אז מי שרואה אותי מחר, שייברח!
לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
