מוות, זה כ"כ נורא!
ראיתי אותו בפעם האחרונה לפני כמעט שבוע...
ואני לא יכול לראות אותו שוב...:(
אולי לא אהבתי להקשיב לו, או לדבר איתו...אבל...
אבל עכשיו אני מתחרט שלא הקשבתי, שלא התיחסתי אליו..
לא ממש בכיתי..אחרי בי"ס אבא אמר לי שסבא חולה מאוד ויכול למות..
לא חשבתי שזה הגיוני!
אחרי שחזרתי לביתי פגשתי את ה"חונך" שלי...והוא זה שגילה לי...[או יותר נכון, אחותי ...].
את המקרה הנורא שקרה, אתמול בלילה...
הוא מת, הרגשתי עצוב, הייתה לי תחושה שעוד רגע אני פורץ בבכי..אבל הדמעות לא יצאו...הם לא יצאו..פשוט לא...ניסיתי לשכוח מזה..אבל הם כל הזמן דיברו על זה וכל הזמן בכו...
סבא מת...הוא מת!!!!
הוא איננו..הוא כבר לא כאן...
לפני...
הוא רצה לחגוג איתי את יום הולדתו ה-81 לפני כחודש או יותר..היומולדת שלו היא בשמחת תורה..אחרי סוכות..=/
אני סירבתי וחשבתי..."אם הייתי מסכים אז זה לא היה קורה!!!!!!!!!"
למה זה קורה??
תמיד אומרים "לי זה לא יקרה" אבל זה לא נכון! לי זה קרה!! אף פעם לא חשבתי שזה יקרה..אבל..זה..קרה..
סבא שלי...הוא היה באוניברסיטה..הוא כבר היה זקן אבל הוא לא יצא לפנסיה...
הוא אף פעם לא ויתר..
בחיים שלו הוא הספיק להיות כמעט בכל העולם...טוב..לפחות הוא הספיק לעשות דברים בחיים שלו..*יאדה*
יהי זיכרו ברוך.
