זו כבר השנה השלישית שאני עובד בקייטנה עם ילדים. לפני שנתיים הייתי עוזר של מדריך מבוגר, הייתי סנג'ר קטן ומושתן.
שנה שעברה הייתי מדריך ביחד עם עוד מדריך אחד שהוא יותר גדול ממני, כלומר עבדתי עם ילדים והייתי מדריך בקייטנה אבל היה מישהו מעליי, סמכות יותר גדולה כלומר מדריך ראשי יותר.
השנה הזו, הייתי המדריך הראשי של הקבוצה. כלומר 25 ילדים ראו בי כמעט אבא. יותר ממורה בבית ספר, פחות מאבא, משוה באמצע. אני זה שמעביר להם את הזמן, יושב איתם, צוחק איתם, משתף אותם בנסיון החיים שלי, מצחיק אותם, דואג להם, מחנך אותם, מקנה להם ערכים, שומר עליהם, נותן להם אוכל, שתיה ודברים רבים נוספים. אני צרךי כל יום בעבודה לקחת החלטות חשובות במהירות . אנשים חושבים שלהדריך בקייטנה זה עסק קל וחפיפניקי, אבל האמת שזה בדיוק ההפך.
בידיעה שכל מילה שלי, או התייחסות מסויימת יכולה לחלחל עמוק בכל ילד שנמצא בכיתה ג', האחריות שנמצאת על הכתפיים שלי היא גדולה מאוד.
כל יום בעבודה, בכל אחד מן הימים צריך להפעיל את השיקול דעת כל הזמן. למשל יש ילד מנודה מהחברה והוא מתחיל ללכת מכות עם האחרים כי הוא מרגיש לא שייך ומנודה ומתגרים בו. באיזה צד לנקוט? האם להעניש אותו בחומרה על זה שהוא הרים יד? או לנקוט איתו בגישה פייסנית מתוך הבנה כיצד זה מרגיש להיות ללא חברים ומנודה מהחברה? איך להתייחס למצב הזה? כל יום ישנן דילמות שונות שדורשות שיקול דעת מהיר והחלטיות תוך כדי שמירה על גבולות והקניית ערכים לילדים. אי אפשר כל הזמן להעניש את הילד הכי מעצבן ואי אפשר כל הזמן להגן ולפנק את הילד הכי חמוד. כי הילדים, כמו הנוער, הם חכמים, הם רואים מה קורה, קולטים הכל!
בכל פתירת סכסוך שכזה, ובכל קשר שנוצר ביני ובין עוד ילד חמוד, אני מקבל סיפוק רב. אני מרגיש בוגר יותר, מנוסה יותר, ובעל השפעה.
בכל החלטה שנלקחת תמיד יש צד נפגע וצד נשכר. אי אפשר לרצות את כולם תמיד ומצד שני צריך לשמור על איזון .
כל המשחקים האלה נתנו לי הרבה, הילדים לקחו ממני הרבה, ואני לקחתי עוד יותר מן העבודה הזאת. הרגשתי שישלי שליטה על כל הקבוצה שלי, גם אם לא שליטה מלאה, ושהגעתי לליבו של כל אחד מן הילדים והספקתי לקיים שיחות עם כל אח דמן הילדים ולהקנות חלק מן הערכים שאני מאמין בהם בכל אחד מ25 הילדים שהיו איתי, בעיקר בבעייתיים שמתוכם.
קרה לי משוה מוזר, סיימתי את הקייטנה, עבדתי בה שלוש שבועות ארוכים ומייגעים, והיא נגמרה ביום חמישי ב"מסיבת סיום" . בסוף לאחר המסיבת סיום והטקס הסופי, חילקתי תמונות שלי עם הילדים לכל ילד עם הקדשה, למזכרת אתם יודעים. כל אחד מן הילדים קיבל את התמונה ובא לחבק אותי, הם ממש הוציאו את האהבה שלהם כלפיי, אני נשמע כמו פדופיל אולי, אבל זה רגש אמיתי וגם אני חיבקתי כל אחד מהם בלב שלם, עברנו ביחד רק 15 ימים, אבל ההתנסות הזו יצרה קשרים שכל אחד מאיתנו ייקח איתו לעוד הרבה זמן.
בהחלט לא הגיהנום שחשבתי שיהיה לי, אני מתחיל לאהוב את העבודה עם ילדים!
עכשיו רק צריך לגדול, למצוא בחורה שאני אוהב אותה, להתחתן ולעשות 3-4 ילדים, אם לא יותר ;]
בדיחות יגיעו בפוסט הבא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
