ohh dear michael jackson..
הבלוג של פיני המסטלבט על העולם |
|
היגיון ומתימטיקה-ח-ז-ק-!!!
נא לקרוא עד הסוף, שווה ביותר
שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת. אמרה
האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה ? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.
הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של האדמורית-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.
הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??
האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
הר! בנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..
הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה ! האיש עשה?
האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו.
הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!
כל מי שרצו לו סרטים כחולים בראש... שיתבייש
| |
חבר טוב..
איש וכלבו מתו והגיעו לשמיים.
במעלה גבעה לפניהם היה שער מדהים, עשוי כולו מפנינה, זוהר באור השמש.
כשהגיעו לשער ראו אדם יושב בפתח.
"סליחה", בעל הכלב אמר, "היכן אנחנו נמצאים?"
"בגן עדן" ענה האיש.
"אפשר לקבל כוס מים?" שאל בעל הכלב.
"בודאי", ענה השומר שבפתח. "הכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים".
"האם החבר שלי יכול להיכנס גם הוא?" שאל המבקר
"אני מצטער", ענה השומר. "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס".
האיש החליט לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת.
הדרך הפכה להיות דרך עפר, והם הגיעו לשער עץ שעמד בדרך ללא כל גדר סביבו.
מעבר לשער היה איש שנשען וקרא ספר.
"סליחה" קרא לו המבקר, "יש פה מים?"
"בטח. היכנסו" ענה לו האיש.
הם עברו את השער וניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.
"תודה. מה זה המקום הזה?" שאל המבקר.
"גן עדן" ענה לו האיש.
"זה מאוד מבלבל" אמר המבקר, "האיש שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן".
"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא. שם זה גהינום".
"ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל הכלב.
"לא", ענה האיש.
"אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלו שמוכנים להשאיר את חבריהם בחוץ...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
