האורות הצבעוניים של לאס וגאס נעשו מטושטשים מרגע לרגע

העיר הזאת לא שמחה בכלל, ואני חשבתי שאמצא בה את האושר שחיפשתי.

על הרצפה המלוכלכת מאבק וזפת, השמלה שלי אינה זוהרת כפי שהייתה,

היא מלוכלכת וקרועה, נעליי שחוקות ושיערי פרוע ומאובק.

האורות הצבעוניים האלו מסנוורים ונעשים מרצדים ומטושטשים מבעד לעיני

האיפור שלי  נמרח ופניי רטובות.

נזרקתי מהקזינו, זכיתי פעמים רבות מדי והם לא רוצים אותי פה יותר.

השטרות עפים מסביבי כמו פרפרים ונוחתים לרגליי, אך לא אכפת לי מזה כלל.

אני מנסה לקום על רגליי, רועדת מעט וחסרת שיווי משקל,  הצלחתי להיעמד ונאחזתי בעמוד תאורה קרוב.

מתנשפת. מסביבי אפלה גמורה והאורות המרצדים המטושטשים.

אני בטוחה שאם ארצה מספיק חזק אוכל ללכת מפה.

איפה זהבית? הובילי אותי בחזרה אל חדר הכביסה, משם אוכל להתחיל

מהתחלה.

פתחתי את הבלוג מחדש עם עיצוב חדש אחרי שלא עדכנתי בערך חודש ^^ אני שמחה~

העיצוב הזה לא אמור להיות דכאוני ובעיקר הלוגו, פשוט חשבתי על התחלה חדשה מסויימת,

דלת חדר הכביסה כבר לא תוביל אותי ללאס וגאס וזהבית כבר לא תהמר בקזינו.

זאת הזדמנות טובה לקפל את השטרות ולשים במגירה, להמשיך ולזכור את האורות האלו שפעם היו נעימים ומשמחים בדרך הטובה ביותר.

לשמור את הכובע של הכובען המטורף שאיתו היה כיף אמיתי.

לשמור את השמלה שלי ולתקן אותה.

להתחיל מהתחלה

אני שמחה לחזור לעדכן את הבלוג

מאיו סורי על ה..אממ..דכאוניות?

אני באמת שמחה