פתאום סרטן

אתמול התחלתי לקחת תרופה חדשה הנקראת קסלודה. שלושה כדורים בבוקר, שלושה בערב ועוד ערמת כדורים כנגד תופעות הלוואי השונות. 

יום שני בסך הכל והחיים עברו להילוך איטי. משימה אחת ליום ודי. התנהלות איטית בין המיטה, למחשב, למטבח. הילדים לא בבית בימים האלה, מרגישה כאילו יצאתי לפנסיה, באחת דילגתי לגיל 80, מבחינת הכוחות בעיקר. 

איך שהחיים ניראים אחרת בקצב הזה, מהזווית הזו, כל התזזיתיות, כל המשימות, כל מה שנידמה לנו שאנחנו חייבים לעשות, נעלם כלא היה. נעלם לא מתוך החלטה עמוקה של צורך בשינוי עמוק בחיים, נעלם כעובדה, בגלל חוסר יכולת, בגלל עייפות ולאות תהומית, ומול חוסר היכולת קבלה רכה ונעימה. השלמה. נעימה לי ההשלמה הזו. וגם משעממת.