פתאום סרטן

להפוך את כל האבנים

המסע יוצא הדופן של ישראלים שהחלימו מסרטן 

כתבה: דורית ראשוני-מנדיל

עזרה בעריכה: תמי ראשוני 

כתבתי את הספר   מכיוון שחשוב לי להוציא לאור את העובדה שאפשר לחיות עם סרטן בבריאות מלאה.   עד כמה שהמשפט הזה נשמע מוזר, במהלך השנה האחרונה מצאתי בעצמי את ההוכחות לכך: פגשתי עשרות מחלימים בישראל, מהם למדתי שאפשר לרפא סרטן. הם, ועוד אלפי אנשים בעולם, הצליחו להעלים את הגידולים שבגופם בניגוד לציפיות הרופאים, וחיים עד היום בבריאות טובה. כמה מהם כתבו על כך ספרים, ועוד רבים אחרים ממשיכים בחייהם מבלי ששמענו עליהם דבר.

לפני שנה קיבלתי החלטה: למצוא את הדרך לחיות עם הסרטן הגרורתי שאובחן בגופי. ההחלטה גרמה לי לצאת למסע חיפוש אחר אנשים שפעלו אחרת על מנת להציל את עצמם. הכרתי אנשים שפגשו את הסרטן גם שש ושמונה פעמים, למדו לרסן אותו, להמס אותו, ועדיין לחיות חיים מלאים. המפגשים איתם לימדו אותי דרכים נוספות להתגבר על הסרטן, ודרכם הכרתי גם מטפלים נפלאים להיעזר בהם. מאלה ומאלה למדתי לעשות את מה שנכון ומתאים לי.

אחד הדברים שחזרו עליהם המטפלים היה שלרב מגיעים אליהם אנשים במצב נואש ומבקשים תרופת קסם. לו היו מתחילים לעשות שינויים  באורח חייהם ותזונתם כשרק גילו את המחלה סיכויי ההחלמה היו טובים  יותר. יותר מזה, ההמלצה היא לעשות את השינויים עוד לפני שאתה חולה כדי לא לחלות. אבל ההמלצה זו קשה ליישום.

ייתכן שהתרגלתי למצבי החדש, וללא ספק רוב הזמן אינני מבוהלת . הבהלה, כידוע, היא גורם מרכזי בהחלשת המערכת החיסונית.

כיום אני חיה, שמחה, אוהבת, יוצרת, עובדת בגינה, רצה, שוחה, כותבת, ומשקיעה את מירב זמני בטיפוח בריאותי ולמידה מסיפוריהם של חולי הסרטן המיוחדים הללו. מאגרי האופטימיות שלי התמלאו, ואני נמצאת בתחילתו של מסע נוסף: לימודי נטורופתיה. בלימודים הללו, ממש כמו בכתיבת הספר הזה, אני מבקשת גם ללמוד מה עוד אפשר לעשות למען הבריאות וגם להעביר הלאה את מה שלמדתי; אין שום סיבה שחיי, וחיי רבים אחרים, לא ימשיכו להתקיים באיכות טובה, במלאות, בבריאות, בשמחה ובאמונה. היום, יותר מתמיד, אני יודעת שאפשר לרקוד את החיים, גם עם סרטן.

לגוף שלנו יש יכולות לרפא את עצמו – גם מסרטן.

אקטיביזים, התמדה ועקשנות הן תכונות מפתח בריפוי כזה;

בעזרתן אפשר לחזק את המערכת החיסונית ולאפשר לה להתמודד עם מחלות.

כל אחד מהמחלימים המופיעים בספר הזה לא הסתפק במסקנות ובתרופות של הרפואה הקונבנציונאלית אלא לקח על עצמו אחריות גדולה ויצא למסע של חיפוש אחר הדרך שתרפא אותו. האנשים שראיינתי השיגו תוצאות משמעותיות בעצירת הסרטן והצילו   את חייהם.  חלקם סיפרו את סיפורם המופלא לעשרות חולי סרטן אחרים, אבל מעטים הולכים בעקבותיהם ולוקחים על  עצמם את האחריות  לריפוי עצמי – למרות ההוכחות שזה אפשרי.  

למדתי מהמחלימים המיוחדים שיש שבעה הדברים  מרכזיים עליהם כדאי לשים עליהם דגש:  

• שינוי רדיקלי של הדיאטה – יש מספר סוגי דיאטות והעיקרון חוזר על עצמו, אוכל טבעי ולא מעובד, ועקביות לאורך שנים על דרך התזונה הזו.
• לקיחת אחריות על הבריאות – אף אחד לא יעשה את הברורים עבורי. אני יכולה לבקש עזרה אבל בסופו של דבר האחריות למציאת הדרך היא מוטלת עלי.
• הליכה אחרי האינטואיציה – להיות קשובה כל הזמן למה מתאים לי, מה נכון לי, מה עושה לי טוב.
• שימוש בצמחים ובתוספי תזונה – לצמחים כוחות מרפא עצומים, מתקיימים בעולם מחקרים רבים הבוחנים את יעילות הצמחים בסרטן. אני יכולה לחפש עצמאית במאגרי מאמרים וקל יותר לגשת למטפל המתמחה בצמחים ובתוספי תזונה שיתאים לי את החומרי המתאימים.
• שחרור רגשות כבושים – אני מבינה את חשיבות העבודה הזו וגם את החשיבות לגשת למטפל מיומן שיעזור לי לעשות את זה. גם כשנידמה לי שהיום הכול בסדר יש דברים מעברי שכדאי לי לעבד, לפרק ולשחרר.
• העלאת רגשות חיוביים – חיפוש מתמיד של מה שיש, מה שטוב, מה משמח אותי, על מה אני מודה. ראייה תמידית של הטוב בחיי.
• קבלת עזרה – למדתי ואני לומדת כל יום עד כמה חשובה בקשת העזרה ושיתוף האנשים הקרובים אלי בדרך שבחרתי.

 איני  קובעת  שכל מי שייקח על עצמו אחריות יבריא, ממש כפי שאין הרופאים יכולים לומר שכל מי שיקבל טיפולים קונבנציונאליים בלבד יבריא. מחלת הסרטן היא מחלה מורכבת ועדיין רב הנסתר בריפויה על הגלוי. בכל זאת, הסיפורים על האנשים שריפאו  עצמם או מצליחים לשמור את הסרטן בתנומה הסעירו את דמיוני ואת יצר החיים שבי. אני רוצה ללמוד מהם, אני רוצה להידבק במזל שלהם. המזל העיקרי לדעתי הוא העובדה שיש להם יכולת פנימית נפשית לעשות את כל מה שעשו. ושוב, אני חושבת שגם כדי לעבור טיפולים כימותרפיים צריך יכולת נפשית. אני לא מתנגדת לרפואה. אני מעריכה את העוסקים בה, אך מצרה על כך שתחומים נרחבים הקשורים לריפוי הגוף אינם נכללים בלימודי הרפואה המקובלים בעולמנו.

אי שם בעולם יש משהו שיכול לעזור לי, עכשיו אני צריכה למצוא אותו

כשגיליתי שהסרטן ששב לבקר אותי בפעם הרביעית עושה פרצוף רציני במיוחד, שבתי לחפש את הדרך שתבריא אותי, שתעזור לי. היה לי ברור שיש שם בעולם משהו שיכול לעזור, וכל מה שאני צריכה לעשות עכשיו זה למצוא אותו. השינוי בגודל הגרורות הדאיג אותי. דמיינתי אותן גדלות ומתפשטות וחשבתי שייתכן שמדובר בחודשים ספורים עד שיהיה עלי להיפרד מאהוביי. עורך הדין המתגורר בהמשך הרחוב בו אני גרה, הרים גבה כשביקשתי לערוך צוואה. אשתו ביקשה לדעת את כל פרטי המצב, ואני התעקשתי בעדינות שלא לפרט. המצב לא טוב, אמרתי וחזרתי הביתה כדי למיין ניירת, תוך כדי שדמיינתי את עצמי שוכבת במיטה שלי, בקומה השנייה של הבית, מדברת בשקט ובחולשה אל ילדיי האהובים שעולים לבקר אותי, ומקבלת מבקרים שבאים להיפרד ממני. מיינתי וקטלגתי את כל הציורים שלי. עשיתי רשימות של הדברים שיש לסדר לפני הפרידה מהעולם. פניתי לבנק לפדות את כל קרנות ההשתלמות והחסכונות מימי תרפפ"ו.  עלי להודות שהייתה בכך גם הנאה. הסדר, המיון, זריקת דברים, הטיפול בכל מה שהוזנח במשך שנים, שמירת דברים חשובים בצורה מסודרת - כל אלו עשו לי טוב, העניקו לי תחושת ניקוי פנימי. את הילדים לא שיתפתי בחומרת המצב, את אביהם כן, ואף סיכמנו שכאשר הדברים יגיעו קרוב לקו הגמר הוא ישכור דירה ברעננה, העיר שבה אני מתגוררת, כדי לגור בה עם הילדים.

אמנם עשיתי את ההכנות הנחוצות לדעתי לפרידה מהחיים אבל עדיין לא הייתי מוכנה לוותר. היה לי חשוב לקבוע מטרה, משהו שלמענו ארצה לחיות עוד כמה חודשים, משהו שייתן לי אופק , יעד לחכות לו. מה יכול להיות טוב יותר מתאריך לתערוכת יחיד של הציורים שלי? תערוכה גדולה ויוצאת דופן. התקשרתי לעיריית רעננה וביקשתי לקבל את גלריית האגם מוקדם ככל האפשר מכיוון, כפי שאמרתי להם, שמחלתי במצב מתקדם ולא ברור לי כמה זמן נותר, כך שהתאריך המקורי לתערוכת יחיד בשנת 2016 כבר לא רלוונטי. בעירייה התרשמו ושריינו לי שבועיים במרץ 2014. עכשיו הייתה לי סיבה לקום כל בוקר וללכת לצייר במרתף הבית של שי וענת. בעידודה של ענת, מעצבת ואדריכלית, שמכירה אותי היטב מכיתה ז', בחרתי לצייר על בדים ענקיים ואחת לשבועיים נסעתי להתייעץ עם האוצרת בתיה ויינשל בעלת הגלריה ארסוף ברחוב גורדון בתל אביב.

 במקביל חקרתי ברשת אילו טיפולים יכולים להקטין את הגידול בכבד. בבית ההחולים תל-השומר קיבלו את ההצעה שלי לעשות הקרנה ממוקדת לכבד. ההקרנה הזו אכן עצרה את הגידול אבל זמן קצר אחריה התחלתי לסבול מכאבים עזים בבטן, מבחילות ומהקאות, ירדתי במשקל בצורה דרמטית ולא הבנו מה קורה. חשבנו שהסרטן התפשט גם אל הבטן. קרוב משפחה, רדיולוג במקצועו, שהתבקש להסתכל על בדיקות ההדמיה נתן לי תמונה קודרת במיוחד: "המחלה מתקדמת ואין מה לעשות" אמר לי בטלפון, "יש גידול פורץ מהטחול ועוד גידול פורץ מהכליה... אין מה לעשות". מיד בסיום שיחתנו התגברו הכאבים והבחילות. ביקשתי מאמי ומאחותי לבוא אלי, ישבנו סביב השולחן הקטן במטבח, נשים פרקטיות וחזקות, ודיברנו על הוספיס. אין ברירה, אמרתי...  נארגן הוספיס בית.  יכולתי לראות את העצב והפחד בעיניהן. את אבי ילדי עדכנתי שהגיע הרגע לחפש דירה ברעננה.

אשפזתי את עצמי בחדר השינה, רופא  ואחות הקופה קיבלו עלי אחריות, למדף הזכוכית מולי התווספו בכל יום עוד עשרות קופסאות של תרופות, אינפוזיה חוברה לירכי ונתלתה על מסמר התמונה מעלי. התפתלתי מכאבים והקאתי ללא הפסקה, איש לא ידע איך לעזור לי.

התקופה שבה יכולתי לאכול את המזון המבריא הגיעה אל סופה. ואיתה אולי גם חיי. ירדתי במשקל במהירות. במיוחד בלטו  לעיניי עצמות הבריח, שרק עור היה תלוי עליהן. תמיד רציתי לרזות כך שבאופן מוזר הייתה שמחה מסוימת גם ברזון הזה.

בבדיקת הדמיה נוספת שעשיתי לא ראו כל גידולים בבטן, והגידול בכבד נעצר. קרוב המשפחה שלנו המציא גידולים? מעולם לא חזרתי להתייעץ אתו. אבל ניראה שנוצרה בעיה אחרת בכבד או בקיבה בגלל ההקרנות. הימים עברו עלי בכאבים, בהקאות, ובניסיונות קלים ללכת לצייר והרבה התייעצויות עם רופאים. חברות ליוו אותי לכל מקום שביקשתי. אף פעם מימיי לא הייתי כל כך עטופה בחברות כמו עכשיו. זה נעים. בכלל בצד הסבל היו כמה נקודות של אור. חוץ מהתערוכה הייתה לי עכשיו  משימה חדשה שעתידה ללוות אותי חודשים רבים: לברר מה גורם לכאבי הבטן והבחילות ויותר מזה - כיצד אני פותרת את הבעיה הזו.

בדרך לא דרך הצלחתי לסיים את ציורי הענק לתערוכה. הייתה לי הרגשה שיהיו בפתיחה אנשים רבים, ייתכן  שפשטה שמועה בעיר שאני קרובה לסיום חיי, מכיוון שביום הפתיחה באמת הגיעו יותר מ - 300 איש ובכללם כולל ראש העיר ופמלייתו. חברי לקבוצת הפלייבק 'פיר-קמפיר' לתת הסבר, הופיעו לפני הקהל הרב, חברתי הזמרת חני דינור שרה עם רמי הראל   שלושה שירים שכתבתי. בצד התנגן סרט שהכינה עלי הצלמת חיה גולד. אמא שלי הייתה אחראית על הכיבוד. מעולם לא היה כיבוד עשיר כל כך בפתיחת תערוכה שלי.   ההתגייסות למעני הגיעה לשיאים חדשים.   ספר האורחים התמלא בדברי שבח והערכה, אחיו של גדי בן זוגי הכין לי עוגה מקסימה בצורת פלטת ציור. אותו ערב הייתי מאושרת והבטן לא כאבה.

אבל עדיין לא יכולתי לאכול. שבועיים אחר כך, בפגישה שגרתית עם האונקולוג, הוא הזכיר לי שזה רק עניין של זמן עד שהגידולים יחזרו.  

התערוכה הסתיימה ואני צריכה מטרה חדשה.   

עכשיו, חשבתי, אני לא יכולה לאכול אבל אולי אני יכולה לעשות דברים אחרים. אני צריכה למצוא פתרונות, איך אעשה זאת? אלך לשאול אחרים שהצליחו לעצור את הסרטן מה הם עשו, מה הם אכלו אל אילו מרפאים הלכו. כך  יצאתי למסע מופלא בין המבריאים הישראלים – אלו שעבור בעיני הרפואה הם ניסים – ואילו  בשבילי הם אנשים שהתמידו, התעקשו והצליחו. האנשים ששמעו שיש להם סרטן והחלו לחפש מידע בערוצים שונים כיצד להיטיב עם גופם במקום או בנוסף להצעות הרופאים. ביקרתי אישה בקיבוץ ליד הכנרת שדיברה אל הגידול שלה עד שהפסיק לגדול, נסעתי לדרום הארץ לפגוש גבר שמתמודד עם הגידול בראשו  בעזרת כלים מאמנות לחימה.  בכל שבוע פגשתי מבריא אחר. ככל שרבו המפגשים כך חששי הלך והתפוגג. לעיתים היה  נראה כאילו קל מאד למגר סרטן ובפעמים אחרות מישוש הגרורה בחזה השרה עלי פחד גדול. לקראת סיום הספר הפחד עזב אותי לחלוטין. תהיתי מתי בדיוק זה קרה. אולי אחרי בילוי בוקר מרפא עם זלמן בביתו שבמושב, או כמה ימים לאחר מכן כשדיברתי עם א', שהעבירה את אחותה המוגבלת שכלית לדיאטה ספציפית שעצרה לחלוטין את סרטן השד שבו לקתה. אולי זה קרה כשצעדתי עם שייק'ה בשדות הוד השרון ולמדתי שלכאורה עשה שינויים מעטים באורח חייו ובכל זאת עצר את סרטן הערמונית.

לא היה רגע  מובהק אחד שבו הפחד זחל ממני. זה קרה בהדרגה, ממפגש למפגש,  בתהליך שהתעצם ככל שהתקרב תאריך הגשת כתב היד.

נשמתי מלוא ראותי את האוויר הקר וחייכתי

אני נזכרת באותו בוקר באוגוסט, כאשר זיהיתי את הביטחון, את השלווה. היה קריר בחוץ ובת דודתי השוודית נתנה לי את המעיל המחמם שלה כדי שאוכל לצעוד בנוחות ביער הסמוך לביתה. ישבתי על סלע צופה על אגם ענק. לכל כיוון שהבטתי ראיתי רק טבע. הסתכלתי על השבילים הצרים מלאי רקבובית העלים, על המים המבריקים בצבע כסוף. ישבתי שם שקטה, סומכת על עתידי. הייתה זו אולי הפעם הראשונה בשנת המאבק הזו שהעזתי לחשוב על עתיד.  הרגשתי את החיים. גשם קל ורך החל לרדת. נשמתי מלוא ראותי את האוויר הקר וחייכתי. אני חיה. אני בשבדיה, ביער, ליד האגם. העולם כולו פרוש לפני ואני חופשיה לעשות כרצוני.

בין מבריא למבריא קבעתי התייעצויות עם רופאים גסטרו-אנתרולוגים בניסיונות כושלים להטיב עם כאבי הבטן והבחילות. שוב ושוב הציעו לי כדורים לריסון החומציות בקיבה, להאטת פעולת המעיים, לזירוז פעולת המעיים… ללא תועלת. באקראי ראיתי כתבה בעיתון היומי שבה משרד הבריאות מזהיר מפני לקיחת מוטיליום יותר משלוש פעמים ביום ויותר משבוע. מיהרתי לבדוק את שם התרופה שנתנו לי להקלה על העיכול - מוטיליום - שלוש פעמים ביום למשך חודש. המשכתי לרזות ולקנות מכנסיים במידות הולכות וקטנות. שינוי מסוים במגמת הירידה במשקל חל כאשר אחת הרופאות המליצה לי להתחיל לאכול נוטרן - פורמולת מזון המיועדות לאנשים שאינם יכולים ללעוס ולבלוע. העברתי את הדיאטה שלי לדיאטת נוטרן 2 שהטיבה איתי מאד. הבעיה הייתה שכשהלכתי למרפאים טבעיים הם הזדעזעו ממרכיבי הנוטרן וכך נוצר מצב שהדבר היחיד שאני אוכלת אינו יכול לתמוך בהקטנת הגידולים.

רוב המבריאים איתם שוחחתי למדו לייצר ערוץ פתוח עם הרופא המטפל במקביל לעשייתם האינטנסיבית לחיפוש מידע על דרכים נוספות להקל על גופם במטרה להבריא. לכל מבריא יש את הסיפור הייחודי שלו,   אחרי ששומעים את כל הסיפורים אפשר להבין שיש מספר גורמים שחוזרים על עצמם.

מבחינת תזונה יש קונצנזוס לגבי מספר דברים: רשימת המזונות שהם בחזקת לא! לא! הם: סוכר, קמח לבן, וגם פסטה מקמח לבן, אוכל מטוגן, שתייה מתוקה ותוססת, בשר, עוף, חלב פרה ומוצריו, חומרים משמרים, וכל החומרים הרשומים על אריזות המזון עם שמות שאתם לא מזהים. המקפידים יותר יקנו מזון אורגני ולא יאכלו בכלל קמח, מכל סוג.

מבחינה התנהגותית ידוע וברור שמתח אינו עוזר, אבל השיחות הרבות עם המבריאים וגם החומרים שמצאתי ברשת העצימו את המשמעות של השפעת המתח ולחלופין השפעת השלווה על היכולת שלנו למגר מחלות, לאו דווקא סרטן. מערכת החיסון שלנו היא שחקן מפתח בבריאות או בחולי הגוף. המערכת מושפעת באופן דרמטי ממצבנו הנפשי. היכולת שלנו להשפיע על מצב רוחנו היא מורכבת ודורשת מאתנו מעורבות מאד אקטיבית בדרך המחשבה, בדרך ניהול החיים, בניהול הרגש, הזיכרונות, הגשמת חלומות, ייעוד, מטרות,  פעילות קשה בהרבה מבחירת מזונות טובים. אני מוצאת שזה החלק הסתום ביותר עבורי

ובו במיוחד הייתי רוצה להתנסות.

גורמים נוספים המשפיעים עלינו הם דפוסי שינה, פעילות ספורטיבית, וחשיפה מבוקרת לשמש.

לפני שחליתי קראתי פעמים רבות מה צריך לעשות כדי להיות בריא, אבל המעטתי בחשיבות הדברים. הנהון פנימי מיצה את הנושא "כן צריך לעשות ספורט, כן צריך לשתות מים... כן סוכר זה לא טוב.". והמשכתי בשגרת חיי הלחוצה,  מבלי לדעת שבמשך שנים רבות יום אחרי יום מתפתחת  מחלה בגופי .

היום כשאני רואה אנשים שותים קולה אני משוכנעת שהם שותים רעל. אני משתדלת לשתוק ולא לשתף את הסביבה. אני מודה. לפעמים אני לא מתאפקת.

אני קוראת למרואיינים בספר: הגיבורים שלי. בגלל הרוח הפנימית שלא ויתרה, בגלל שהעזו והאמינו שהם יכולים למרות ההפחדות והחששות של הסביבה. שאלתי את עצמי   איך הסיפורים של האנשים הללו יכולים לתרום לי וכמובן לחולים אחרים, וגם לאנשים בריאים שאינם רוצים לחלות.

דרך חברים,  פורומים, דפי פייסבוק, מצאתי את האנשים, ראיינתי אותם  ואת המטפלים שלהם. לחלק מהמבריאים אף הצטרפתי לכמה שעות כדי לחוות  את שיגרת הבוקר שלהם – הזמן בו נעשות עיקר פעולות הריפוי. ממבריא למבריא כוחי הפנימי הלך והתעצם וכך גם היכולת הנפשית לעשות את שזקוק להיעשות.

הסיפורים בספר מוצעים כהשראה – הם אינם  מהווים המלצה  לטיפול כמו כן אין בספר כל הצעה להימנע מטיפול קונבנציונלי.  

דורית ראשוני-מנדיל

רעננה 2014

הסיפור שלי

בגיל 43 הובחנתי כחולה בסרטן שד דרגה 2. הרופאים הבטיחו שניתוח, 28 הקרנות וחצי שנה של ארבעה סוגי כימותרפיה שונים, ירדימו את הסרטן. אבל פחות משנתיים לאחר סיום הטיפולים הסרטן שב לחוליה בגב, שוב קיבלתי הקרנות ועברתי ניתוח. כעבור עוד שלוש שנים הסרטן חזר, טופל בהקרנות וכעבור עוד שנה שוב חזר בפעם הרביעית.

בשנת 2013 חיו בישראל 19,493 נשים שאובחנו עם סרטן שד, שהחלימו או שעדיין מתמודדות עם המחלה. ב - 2010 בלבד אובחנו 4,036 נשים עם סרטן שד חודרני. שיעור ההישרדות בתום חמש שנים על פי הרישום הלאומי לסרטן במשרד הבריאות עומד על נתון גבוה והוא 87%.  אבל הנתונים משתנים באופן דרמטי בהתאם לשלב בו התגלתה המחלה. כאשר המחלה בשלב הרביעי שלה – כלומר מפושטת, אחוז ההישרדות בתום 5 שנים הוא % 17 בלבד. תקופת השרידות הממוצעת אחרי גרורות לעצמות היא 2.4 שנים. אפשר לשחק עם הנתונים האלו בדרכים שונות. כשהגילוי הוא מאד מוקדם נתוני שנות ההישרדות גבוהים יותר. הגילוי שלי לא היה מוקדם וכבר היה מפושט לבלוטות בבית השחי כשהתגלה. בעת כתיבת שורות אלו   אני שמונה שנים אחרי האבחון הראשוני וארבע שנים אחרי אבחון השלב הרביעי-הסופני. אחוזי ההישרדות תלויים מעל ראשי.  אז מה אני מתכוונת לעשות עם זה?

בתל השומר אני פוגשת אחת לכמה חודשים אונקולוג מסור בשם ד"ר איתן. כשפגשתי אותו לראשונה היה מתמחה, ליוויתי אותו, מהצד כמובן, כשנבחן  ואחר כך כשהפך לרופא מן המניין.  איתן לא ממהר להעלות אותי על מסלול הכימותרפיה, הוא    מוטרד מאיכות חיי. התחלנו עם תרופה ביולוגית שהחמירה את מצבי. פרט להיחלשות המערכת החיסונית נפגעו מאד הריאות. האונקולוגית בקופת החולים אמרה שאין ברירה צריך להכין אותי לכימותרפיה. אבל בעת פגישתנו, איתן, נשען על מרפקיו ומטה את גופו לכיווני: "אין צורך למהר, אפשר לחכות". מה שהוא לא אומר ואני יודעת  ממידע מחולים אחרים, זה שהכימותרפיה במקרה שלי תביא הרבה סבל וסיכויים קטנים לדחות את מועד המוות.  כשאני מעלה את הנושא בפניו, הוא לא מסכים איתי "יש לי מטופלות שחיות עם כימותרפיה שבהחלט מאריכה את תוחלת חייהן". כשאני יוצאת ממנו יש לי תחושה טובה שמקשיבים לי ומבינים אותי. אבל כשאני מגיעה לרכב נופלת עלי ההכרה שאני לבדי עם המחלה וללא ערוץ טיפול קונבנציונלי.   אני מסתכלת על ילדי ושואלת את עצמי כמה אני רוצה לחיות. כשהבן שלי אומר לי שזה לא הוגן שאני לא אהיה בחתונה שלו ולא אראה את הילדים שלו, אני מתכווצת מעצבות. בשביל הילדים אני רוצה לחיות? אני אוהבת אותם, ויחד עם זאת אני יודעת שהם יסתדרו בלעדי.  צריכה להיות סיבה נוספת. אני רוצה לברר את זה,  במקביל למאמץ למצוא דרך להתגבר על המחלה. חיפוש הדרך להתגבר על המחלה הפך למטרה שלי, אולי אפילו למשימת חיי: להוכיח שאפשר למגר סרטן.

כשהתחלתי בכתיבת הספר חשבתי שיש לי שלושה גידולים בבלוטות הלימפה. אחד מהם אני יכולה להרגיש ולבדוק כיצד הוא מתקדם או נסוג. אני אפילו יכולה להרגיש מתי הוא פעיל. כשהמקום חם אני יודעת שהוא פעיל.  אחרי חצי שנה בבדיקת ממוגרפיה התברר שמספר הגידולים הוא לפחות שבעה. אני לא יודעת אם עוד יש לי סיכוי לעצור אותם. אני רוצה לפגוש אנשים שהיו במצבי והפכו את מציאות חייהם על פיה, שהבריאו את גופם. האם זה אפשרי?

"שמי דורית ראשני מנדיל , אני אמנית, סופרת, יש לי סרטן שד גרורתי. שלב 4. כבר כמעט שמונה שנים עברו מאז האבחנה הראשונה. אני בוחרת להתבונן כל הזמן לצד אחר. בצד האחר יש אנשים שהצליחו לעצור את הסרטן. אם יש לך סיפור כזה את/ה יכול לדווח על הניסיון שלך כאן. בעשותך כך, תוכל/י לעודד אחרים ... במילים אחרות את/ה יכול/ה להביא להצלת החיים של קורבן סרטן - אולי אחד חדש בכל יום! אם יש לך סיפור של שורד/ת אשמח אם תמלא/י עבורי את השאלון המצורף ואחר כך גם נשוחח. תודה, דורית. " את הטקסט הזה שלחתי בפורומים שונים של חולי סרטן כדי לאסוף ולמצוא את סיפורי השורדים. כך התחלתי את החיפוש. אחר כך פניתי למטפלים וביקשתי שיפנו אותי למטופלים שלהם שהבריאו מסרטן – זו לא הייתה משימה קלה למצוא כאלו.  בדרך כלל, כתב לי המטפל ארז שקד, את מה שאמרו לי אחר כך מטפלים רבים אחרים: אנשים מגיעים אלי בשלב מאד מאוחר וכבר קשה מאד לעזור להם, בנוסף רב האנשים לא מוכנים לקחת על עצמם את כל מה שצריך לעשות כדי להחלים.   

אני מתקשה להבין למה מגיעים כל כך מאוחר לרפואה המשלימה. אם מדובר בחוסר ידע, עכשיו אתרום את חלקי למסת הידע. אולי הסיבה היא דעות קדומות שרק רופאים ותרופות יכולים לפתור בעיות הקשורות לגוף. מה עוד יכולה להיות הסיבה? קושי לוותר על סוכר וקולה? אולי חוסר אמונה שהוויתורים האלו אפקטיביים. ראיתי סרט שבו רופאים ביפן אימצו את אחת הדיאטות נוגדות הסרטן ומפעילים אותן בבית חולים. אחוזי הריפוי מסרטן בבית החולים הזה הם מהגבוהים בעולם. מכאן עלתה המחשבה שקל יותר לנהל פרוטוקול הבראה בתוך בית חולים מאשר לבד בבית. כשהאחיות סוחטות עבורך את המיצים ומגישות לך למיטה כאילו היו אלו תרופות השכנוע הפנימי עמוק יותר, הרצון לשתף פעולה גבוה יותר. תפילתי היא שיום אחד יהיה בארץ בית חולים כזה, שמוציא את חוליו להתעמלות מרוכזת, מגיש מיצים, מחייב כל חולה בטיפול נפשי, דמיון מודרך, פתירת קונפליקטים אישיים. הכול בליווי אנשי מקצוע של בית החולים, מרוכז תחת גג אחד שלא יצטרכו להתרוצץ ברחבי הארץ בין מטפלים, רופאים ולוחשים למיניהם.

המבריאים שאיתרתי סללו כל אחד את דרכו מחדש וכמעט לבד. גם אם היה מטפל שהראה את הכיוון, את שאר הדרך מפלסים לבד.

תמיד חלמתי להיות חוקרת. ההעדפה הראשונה שלי בהרשמה לאוניברסיטה הייתה ביולוגיה, ועל אף שבסופו של דבר ויתרתי על המסלול הזה והלכתי ללמוד אמנות,   המשכתי לשמוע בראשי את אמא אומרת לי "יום אחד את תמצאי תרופה לסרטן". את המשפט הזה אמרה לי כשהייתי אולי בת שש, אחרי שסיפרה לי שאמה-סבתי   נפטרה מסרטן השד שהתפשט לעצמות בגיל 43. אני נקראת על שמה – דורה. המשימה שקיבלתי זורמת בדמי. אם כך,  אני יוצאת למסע לחיפוש הפתרון עבורי ועבור רבים אחרים.

ככל שאני מתקדמת עם המחקר הפרטי שלי  אני משתכנעת שהמערכת החיסונית היא המפתח לבריאותנו, לנסיגת הגידולים, להעברת הדלקות. אני לא ממציאה משהו חדש – אבל אני שמה הרבה יותר דגש על זה מאשר על כל דבר אחר.

איך לחזק את המערכת החיסונית? על כך עונה כל מבריא בדרכו. כשאני יודעת את כל האפשרויות אני יכולה  לבחור. עד כה למדתי שחיים שמחים ומספקים, ספורט, תזונה מותאמת, תוספי תזונה וצמחים ספציפיים, אמונה חזקה, דמיון  מודרך, ניקוי רגשי, כל אלו מחזקים את המערכת החיסונית. רשימה לא קצרה. למעשה מכילה את כל תחומי חיינו.

בבית החולים MD Anderson בארצות הברית, כמו במכוני מחקרים אחרים מתקיימים ניסויים בחיזוק המערכת החיסונית וסרטן. ד"ר אליזבט מיטנדורף M.D Ph.D. (Elizabeth Mittendorf)   אומרת: "אנחנו מאמינים שיותר ויותר מטופלים ייהנו מהיתרונות של תרפיה של המערכת החיסונית. האתגר יהיה לזהות את הגישה הייחודית לכל מטופל. כשהרופאים יוכלו לעשות את זה, הטיפול בסרטן ובמיוחד הטיפול הנוגע למערכת החיסונית יהיה יותר אינדיבידואלי.  

ד"ר סוזן פרסיבל מגיינסביל,   פלורידה, ארצות הברית. מחפשת את ההקשרים בין מרכיבי דיאטה לחיזוק המערכת החיסונית.  

תכנית המחקר של ד"ר פרסיבל מתמקדת בחיזוק המערכת החיסונית  על ידי רכיבים תזונתיים בדגש על תאי טי של המערכת החיסונית. המעבדה שלה בוחנת מרכיבים   הנמצאים בפרות וירקות ומנסה ללמוד על המנגנונים של המערכת החיסונית המושפעים ממזון. המטרה היא לשפר את תפקוד המערכת החיסונית תוך הקטנה של דלקות כרוניות.  

במאמר  אחר שהתפרסם בשנת 2011 הקושר בין תזונה מאוזנת והמערכת החיסונית כותבת ד"ר פרסיבל:  "תאי טי של המערכת החיסונית מתפתחים במצב של תזונה מאוזנת. מספר מחקרים הראו כי צמחים ספציפיים מאפשרים התרבות של תאי טי (של המערכת החיסונית).[1]

@מסגרת:

כל החומרים המזינים חשובים לשמירה על חסינות ומתן כמויות מתאימות של חלבון, שומן, פחמימות, ויטמינים, ומינרלים שומר עלינו מפני מחלות. יותר חומרים מזינים דרושים במהלך פלישת פתוגן, אבל זה מוכיח שיותר קשה ללמוד מהו האיזון "הנכון" של חומרים מזינים הנדרשים על מנת לספק מענה מיטבי כאשר פלש לגוף מחולל מחלה .

כדי לשמור על מערכת חיסונית במיטבה העצה הטובה ביותר   היא לצרוך פירות, ירקות ותה. ויטמין C, חומצה פולית ויטמין,D, B Uאחרים,   פיטוכימיקלים, תרכובות כימיות, חומרים פעילים בצמח שיש להם פעילות רפואית על הגוף שלנו ומזון סיבי.@ סוף מסגרת

 רשימה של מזונות שנחשבים כפעילים כנגד סרטן – חלקם כנגד סרטנים ספציפיים

המידע מבוסס על מחקרים ונלמד בלימודי נטורופתיה אבל לא נלמד בפקולטות לרפואה, אני מביאה כאן את המידע לפי סוגי החומרים הנמצאים בפרות ובירקות:

פקטין נמצא בפרות הדר ותפוחים – מונע תקשורת בין תאי סרטן  ומונע הדבקות בין תאים סרטנים לעצמם. חומר נוסף על הפקטין אפשר למצוא כאן: http://www.proaging.co.il/node/139

רוטין והספרדין: מצויים בפירות הדר- חומרים טבעיים נוגדי חמצון ונוגדי דלקת, מניעת סרטן .

קוורציטין:  סוג של פלבונואידים, נחשב נוגד חמצון יעיל ביותר המסוגל להוריד שכיחות מחלות לב וסרטן, הוא מצוי בתה שחור, יין אדום, בצל, עגבניות, תפוחים, תפו"א, ענבים ועוד.
לימונינים: מצויים בקליפות של פרי הדר, ידועים בפעילותם כנגד סרטן שד.
בשנת 1999 הראו שקיים יחס הפוך בין אכילת פירות הדר לסרטן המעי הגס.
במחקר באנגליה נמצא שקליפת התפוח מכילה חומרים נוגדי חמצון וסרטן בעוצמה שעולה על ויטמין C +E ובטא קרוטן יחד.   

      מעשנים יכולים להקטין את הנזק הגורם לסרטן על ידי אכילת פירות וירקות ובמיוחד אלה העשירים בבטא קרוטן ובוויטמין C .  שתי סיגריות מחסלות 60 מ"ג של ויטמין C, וכן גורמות לבזבוז אנטי אוקסידנטים אחרים כמו ויטמין E ובטא קרוטן.

הליקופן הנמצא בעגבניות תורם להפחתת הסיכון לסרטן הערמונית והשד במיוחד.

בבצל יש תרכובות גופרית אשר  תורמת להפחתת הסיכון לסרטן המעי, הוושט והשד.
הבטאלאין שבסלק נמצא במחקרים כמגן על הכבד מפני נזקים, נוגד חמצון יעיל, ובעל כושר לחימה במחלות לב וסרטן.

ירקות השייכים למשפחת המצליבים הם מצבור מיוחד של חומרים מונעי סרטן: בקבוצה זו נמצאים כרוב, הכרובית, הברוקולי, כרוב הניצנים, הכרוב הסיני, הלפת, הקולרבי, הצנון, חזרת הגינה, החרדל וגרגר הנחלים.

אינדול-3-קארבינול נמצא במצליבים ותורם במיוחד להגנה מפני סרטן השד. הוא פועל במנגנון ייחודי לו ומפחית את צורתו המזיקה של האסטרוגן בגוף. למי שיש בעיה בבלוטת התריס- חובה לבשל קודם את המצליבים. יש במצליבים חומרים גויטרוגנים העלולים להפחית את ספיגת היוד ולתרום לתת פעילות. בבישול יתפרקו החומרים האלו.

חומצה D גלוקארית נמצאת במצליבים ומסייעת בנטרול גורמי סרטן כמו ניטרוזאמינים שנמצאים בנקניקים ובשר מעושן.

קבוצות הקרטנואידים: ליקופן, בטא קרוטן, אלפא קרוטן, לוטאין  וזיאקסנטין הם  מונעי סרטן על ידי פעילות אנטיאוקסידנטית. נמצאים בצמחים הכתומים, האדומים והירוקים .   

בטא קרוטן יש ב: גזר, עגבנייה, סלק, תרד, תפוזים

אלפא קרוטן יש ב: גזר, בננות, שעועית, תפוזים.

ליקופן יש ב: עגבנייה, פלפל אדום, דובדבן, אבטיח.

לוטאין יש ב: חסה, ברוקולי, תרד, סלק, שעועית ירוקה, תפו"א, תפוזים. כוסמת

זיאקסנטין יש ב: אפרסק, תפו"א, תפוז, תרד.

קבוצת הפלבנואידים-נקראים גם ביופלבנואיד יש בהם רוטין, קוורצטין, אספרדין, ספינצין ועוד.

אנטי קרצינוגניים – נוגד סרטן: נמצא בבצל, שעועית ירוקה, תפוחי עץ, תה ירוק, ברוקולי, דובדבן ופול         (ריכוז גבוה נמצא בקליפת הירק), כרוב אדום, חציל, סלק.

סלניום: צריך אותו בכמות קטנה. אנטי אוקסידנט חזק– נוגד סרטן נוגד מחלות לב. לא קשור למשפחת הסולנים. נמצא באגוזי ברזיל.  יש בו חומצה שבכמות גדולה היא לא טובה.  לכן לא יותר משניים ביום.

 פלפל אדום   מכיל בטא קרוטן ו- 20 סוגים של קרטנואידים – נוגדי חמצון

מפחית סיכון לחלות בסרטן

גזר:  מחזק מערכת חיסון בגלל תכולת קרטנואידים הגבוהה שבו. נלחם נגד רדיקלים חופשים.  תורם לפחתת הסיכון לסרטן.

בצל:  תרכובות גופרית- תורמת להפחתת סיכון לסרטן המעי הוושט והשד 

במאמר משנת 2014 מציינת ד"ר פרסיבל עם חוקרים אחרים, כי " ראיות ראשוניות מצביעות על כך שפטריות עשויות לתמוך במערכת חיסונית   באמצעות אינטראקציה עם חיידקי מעיים, שיפור התפתחות של חסינות אדפטיבית, ושיפור הפונקציונליות החיסונית של התא.[2]"

הפטריות מושכות את תשומת ליבי, הן מוזכרות שוב ושוב במאמרים. במפגש תעצומות אני פוגשת את עמית חנין.

[1] תזונה היום:

ינואר / פברואר 2011 - נפח 46 - גיליון המס '1 - עמ' 12-17

doi: 10.1097 / NT.0b013e3182076fc8

[2] Feeney MJ, Dwyer J, Hasler-Lewis CM, Milner JA, Noakes M, Rowe S, Wach M, Beelman RB, Caldwell J, Cantorna MT, Castlebury LA, Chang ST, Cheskin LJ, Clemens R, Drescher G, Fulgoni VL, Haytowitz DB, Hubbard VS, Law D, Myrdal Miller A, Minor B, Percival SS, Riscuta G, Schneeman B, Thornsbury S, Toner CD, Woteki CE, Wu D. Mushrooms and health summit proceedings. J Nutr 144(7):1128S-36S, 2014