אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

פעם הייתי מלכת העולם,

פעם הייתי אדון לעצמי,

פעם לא הייתי חייבת לאף אחד,

פעם לא הייתי מודאגת מאף אחד,

פעם הייתי עושה מה שבאמת טוב,

פעם באמת ידעתי מה זה חופש אמיתי.

והיום,

אני אפילו לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה.

אני רוצה משהו ומתייאשת לפני שאני אפילו מתחילה,

אני נותנת לאנשים שלא מגיע להם שאני אפילו אשתין לכיוונם לייאש אותי.

מה איתי? טוב לי או רע לי?