אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

קודם כל, הגני על הגוף
שאיש מבחוץ לא ייכנס בך.
ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף
זה המקום הראשון, רואים מה קורה לך.

עטפי היטב כל פצע חשוף
שם הוא מנסה לפגוע
שיווי משקל, שלא תפלי לטירוף,
גופך מסוגל, קרב איגרוף.

בכל כוחך

תצחקי, תשתגעי, תפגעי
תפצעי, תתלשי, תדפקי
שלא תשתקי לעולם יותר עוד.
תילחמי, תהלמי, תצעקי,
תשגעי, תדרשי, תכבשי
שלא תתביישי לעולם יותר עוד.

עמדי זקוף, עיניים פקוחות,
נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות.
אל תיכנעי, נו לכל הרוחות
עכשיו, מבלי לחכות, קרב איגרוף.

יש בשיר הזה עוצמה כזאת.

וואלה לא יודעת, הלוואי והיה לי כוח להתעסק בחרטה הזה.

בעצם, למה לי, עדיף ככה, לברוח לעולם שלא קיים,

בעצם, למה לברוח, לעזוב לעולם שלא קיים,

בעצם, הוא קיים, קיים ועוד איך.

כלכך באלי להרגיש את זה שוב.

זוהי שעת המחשבות וההרהורים על הא ודא,

על שם ועל פה, ועל קצת ממה שלא.

ואם הייתי יכולה לבחור איפה להיות עכשיו, הייתי בוחרת להיות שם,

על הדשא איתו, ככה בפנאן, לעזוב הכל. לחיות את החיים בדרך הפשוטה.

לילה טוב, מחר מתכונת.