אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

טוב לא שנשבר לי, אבל התעייף לי המוח.

אני יכולה להודיע באופן חגיגי ואף רשמי שזוהי בהחלט אחת התקופות היותר מבולבלות שלי.

אין לי כוח להפעיל את המוח, אין לי כוח באמת שלא. כל מה שאני רוצה זה לנסוע לים ופשוט להזרק שם שעות, על גבי שעות על גבי. לשבת מתחת לשמש ולשתות מיץ תפוזים קר עם קרח. אפשר גם אבטיח או איזה שזיף.

זה כל מה שבאלי. לא באלי לראות אף אחד, בעצם, כמעט אף אחד.

כמה טיפשית אני יכולה להיות לעיתים. כמה? הרבה.

יא אללה, אני לא מבינה מה הקטע שלי! מה לעזעזאל הקטע שלי? מה כלכך מסריט לי את המוח? אה?

אני חושבת שהוא נדפק, לא הוא, גם הוא, אבל גם המוח שלי.

זה כאילו שיש משהו שממש מציק לי, אבל אני לא כלכך מבינה מזה הדבר הזה.

אני פשוט חייבת לחפוף.