מי את בכלל? בסך הכל ילדה קטנה, עם נמשים ועיניים ירוקות. שיער ארוך אסוף לקוקו גבוה עם בקבוקים ושוונצים בקרקפת. מי את בכלל? שיניים כאלה עקומות עם חיוך שלא נגמר. כל היום מדברת, כל היום חושבת. ילדה טובה כזאת, טומבוי, ילדה של אבא.. שמת. אבל את תמיד תהיי כזאת. והנה את גדלה, ואת סתומה, סתומה ומטומטמת. הסקרנות כמו החפזון שבך, הם מהשטן. כל פעם תעשי טעויות, וזה נכון וזה מותר לטעות. השאלה כמה. את לא פרפקציוניסטית, בכלל לא, להיפך. את הכי שלומיאלית בעולם, ואת חיה עם עצמך. יש בך תכונות שאת אוהבת, שאת גאה בהן, וכל כך הרבה טעויות שעשית ואת עדיין עושה. את קרזיונרית, את פוגעת, את מגעילה, את מיותרת. והכל כי גדלת. ובדיעבד גדלת לא טוב. ילדה רעה, מי את בכלל? פישרית. לכי תחזרי למיטה שלך, למשחקים שלך, לתמימות שלך. פעם היה יותר טוב, ועכשיו הרסת הכל. ובעצם, זו לא רק את. יש מאחורייך משפחה שלמה, שדאגה להרוס ביחד איתך. עם אמא חולת עצבים, אח מתוסבך ואחות אינטרסנטית. והאבא, שיש מספרים עליו שהוא היה זה שאיזן את הכל, הוא מת, כבר 12 שנה. ורק עכשיו את מתחילה להבין איזו טעות זאת הייתה לגדול בלעדיו. איזו טעות אמא שלך עשתה כשהיא נלחמה על תואר מזדיין שנקרא משפחה שכולה. איזו טעות היה להשאר בסלון ולראות את הריבים של אמא ובן, לראות משטרות ולשמוע קללות. ואז ללכת לחדר, לשחק בברביות, כאילו כלום לא קרה. וגדלת, ותמיד דאגת להסתיר את זה טוב טוב. אבל די כבר, נשבר לי, נשבר לי מהפוזה הזאת של את מסתדרת בחיים, של תחיי את הרגע, של מה שלא יקרה תמיד יכול להיות יותר גרוע. כי את מטומטמת. ואיזה תסבוכים, ומה יעזרו לי פסיכולוגים? את ילדה דפוקה למשפחה דפוקה. ובכל זאת אנשים בוחרים להיות איתנו, וזה תמיד עניין אותי למה. כרגע החסרונות עולים לך על היתרונות. כרגע את חסרת תועלת, אז לכי תנסי להרדם כשאת חושבת לעצמך שאת הורסת לעצמך בכל מה שאת אוהבת. תנסי להזכר מאיפה זה הגיע, ופתאום תזכרי באח שלך, הגיבור הזה, הגבר הזה, הטיפש הזה, עם דמעות בעיניים, תראי את אמא שלך מקללת אותו, שונאת את היצר שלה. תראי את אחותך מנסה בכוח להכניס אותך לחדר, שלא תראי את הזוועה, אבל הסקרנות שלך שהיא מהשטן היא לא תוותר לך. ותמיד יהיו מעורבים בזה אנשים מבחוץ, וזה עוד סיבה למה אני כועסת. למה להכניס אנשים אחרים לתוך כל החרא שנולדת לו? מה הם אשמים? ואיכשהו הם גם בוחרים להיות כאן. אף אחד לא מכריח. תמיד אפשר לעזוב. אז תמיד יכול להיות יותר גרוע, אבל אני שואלת מתי יתחיל להיות לי יותר טוב?

כי בסך הכל, מי את בכלל? סתם ילדה קרצייה עם נמשים ושיניים עקומות שהסקרנות הרגה לה את התמימות, ואת בסך הכל מבקשת חוויה מתקנת לילדות שגם בעזרת אחרים אבל בעיקר בזכות עצמך הרסת. אבל את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור, אפשר לחשוב רק על איך לשפר. אז אני אלך לישון עכשיו, וממחר, הכל יתחיל להשתפר.

נועה של עצמה ושל אף אחד

אני חוסמת את התגובות לקטע, רוצים לדבר איתי על זה? בכיף. אני במסנג'ר.