לפני שאנחנו נוסעות, רציתי להגיד לך כמה דברים. ככה, שנסע בראש שקט, שתהני באמת, בלי דאגות או מכאובים. רציתי להגיד לך שאני קודם כל לא התכוונתי. לשום דבר. לא רציתי לגרום לך להגיע למצב הזה, לא רוצה שנריב בכלל. אני בכלל לא התכוונתי למה שאמרתי, ואני יודעת שכל זה נאמר מכעס, חוסר חשיבה ותסכול - על זה שאני מנסה הרבה מאוד, אבל אף פעם לא מצליחה לדבר איתך. אז אני מקווה שהמכתב הזה כן יגע בך וכן יצליח להעביר לך מה שאני מרגישה.

ותודה. תודה על אוכל חם וטוב, תודה על הפתעות בלי סוף, תודה על שאני באה קודם, תודה על שאת חושבת עליי לפני שאת חושבת עלייך, תודה על חברות, תודה על עצות, תודה על מגורים, תודה על החיים שהענקת לי. תודה על שאת פה בשבילי, ועל שהיית שם בשבילי בכל כך הרבה מצבים, תודה על שקילחת אותי כשהייתי חסרת אונים והרגשתי רע בבית החולים, תודה על שישבת לידי וסבלת מכאבים, תודה על הזמן שבזבזת עליי, תודה שהסעת אותי הלוך ושוב לאן שרציתי, ותודה על כל דבר אחר שלא עולה לי בראש כרגע. ואת עייפה, החיים עייפו אותך. ואף אחד לא מקנא בך, ואת גיבורה באיך שאת שורדת לך בכבוד בחיים האלה, ולמען האמת? ואני אצטט אותך עכשיו, חברים באים והולכים, אנשים משתנים, ואנשים בוחרים עם מי להיות, וגם ממשפחה אפשר להתנתק, אבל ממך אני לא רוצה, כי את הדבר היחידי והכי טוב שיש לי. ואני אוהבת אותך אמא שלי. ואני מתנצלת, מליון סליחות, ואני באמת שלא התכוונתי, כי אומרים דברים כשכועסים, ואני מבינה אותך, אני ילדה לא קלה, כל יום מתמרדת לך ובאמת שבדיעבד אני מבינה מה עשיתי. אני מתכוונת לשנות את כל ההתנהגות שלי, כי אין לך כוח. ואני רוצה להראות לך שבאמת שווה לך לגדל אותי. מעכשיו כל מילה שלך תהיה הקובעת, כי את לא מחפשת לריב. אני רוצה שתהני ולא תסבלי מהחיים שלך, ואני רוצה שתהני מהגידול שלי, כי אני מקווה להיות חלק משמעותי בחיים שלך כמו שאת בחיים שלי. תדעי שאני אוהבת אותך כ"כ, ושבאמת אף אחד לא משתווה לך, ושאני מצטערת ומתנצלת ומבקשת מחילה מעומקיי לבי, ושאת לא חייבת לסלוח לי, ושאני אבין אם עוד תכעסי עליי, רק שתדעי שאני מתנצלת ואוהבת אותך. ושאני לא יודעת מה אני אעשה בלי המילה הטובה שלך, ושכסף וחומרניות או כל דבר אחר ממש לא משתווה להרגשה הטובה שאת עושה. ושאני מצטערת...