המבט הזה שלך שכל כך מפחיד אותי בכל פעם שאני רק עוצמת את העיניים ומדמיינת אותך ככה ב"בוקר הטוב" שלי. כל פעם שאני רק מדמיינת את המבט הזה נהיה לי לחץ מטורף כזה, ומחנק בגרון, בחיים לא חשבתי שתביט בי ככה.
אומרים שאם יש ספק אין ספק. אמנם אתה בוחר להאמין לי - כי זה הכי קל, (ונעזוב את זה שזה גם נכון) אתה לא מאמין לי ב-100%, יש לך ספק קטן. ואם אתה לא בטוח אז מה זה שווה? כשאמרתי לך את המשפט הזה חשבתי שזהו, שכאן אני מוותרת, שהפסקתי להלחם עליך, עלינו. אבל דיברנו מאז ודברים השתנו והבהרנו דברים. כשראית את המילים האלה, אני יכולה לדמיין מה עבר עליך, ואם הייתי שם, הייתי נותנת לך חיבוק כזה גדול ואת מי זה מעניין שהיית מעיף אותי, חיבוק ענק עד שתרגע ותחשוב נכון.
"את רוצה לוותר?" שאלת אותי בטלפון. לא. בחיים לא. אני אחתוך את עצמי לפני שאני אוותר עלינו. זה כמו לוותר על החיים שלי. כשחיבקת אותי מתחת לבית אני אמרתי לך ש"בזה הרגע אני מחבקת את החיים שלי." אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו קודם וברור לי שזה רק עניין של זמן.
אמון צריך לבנות, אתה אמרת. אני לא רוצה יותר שנרגיש רע, אני לא משקרת לך. אף פעם לא שיקרתי. אני לא יודעת מתי תשכיל להבין את זה ואת העוצמה של האהבה שלי אליך. נכון שאנחנו בסדר מאז הסיפור הזה, אבל איפשהו הסיפור הזה הוכיח לי מה יכול לקרות לי במצבים כאלה שאף פעם לא הגענו אליהם, כי פעם חשבתי לעצמי שאם חס וחלילה נפרד מה יקרה לי ופשוט לא ידעתי. עכשיו אני יודעת בערך. אני לא מצליחה להעביר יום בלעדיך, וזו ההרגשה הכי טובה בעולם מה שאני מרגישה אליך. אתה יותר מכולם, בהכל. ואני רק רוצה למחוק את המבט הזה מהעיניים שלי.. לא לראות אותך ככה בחיים. 3>
(הרבה דברים נאמרו מאז ויש חלקים שהם לא רלוונטים)
תקופה קשה עוברת עליי עכשיו, והזמן לא עוזר לי. מה שנראה לי כ"כ רציני וכואב היום יראה לי כ"כ קטן ולא משמעותי מחר, אז אני לא דואגת. בנתיים, יש לי כמה פינות של אושר שתמיד כיף לברוח אליהם, ואני מסתדרת טוב.
"עיר גדולה ורחובות דולקים
אנשים עומדים ומסתכלים
ואנחנו שנינו אבודים
ביחד
אותך אני אוהבת"
כינוי:
NoaC
בבלוג זה
בכל הבלוגים
