"אני מת על זה, ככה להרוג אותם מבפנים. לראות אותם מושפלים נהרסים נמסים עם דמעות בעיניים מתחננים שאפסיק. המראה הזה יכול לעשות לי את היום. בהתחלה כשהם עדיין לא יודעים מי אני, אני נותן להם תחושת ביטחון. הם פונים אליי בכל הזדמנות מספרים לי את כל מה שעל לבם. ואני שומע, וברגע שארגיש מוכן, אני אחשוף את פרצופי האמיתי. אני אומר לעצמי שאני בטוח, אני שואב את הכח שלהם, זה מאכיל אותי. 

אף פעם לא התנצלתי, אני לא יודע מה זה סליחה.

אני יודע בדיוק כמה אנשים הרגתי, ובכל פעם שאני מסתכל בפרצוף חסר האונים עולה לי חיוך.

יש לי טקטיקה מנצחת. ברגע שאיזה חוצפן קטן ומושתן קם ועומד נגדי אני יודע בתוכי שהוא יסבול. בתוך שנייה אני מאכלס את כל הפאיירים שסביבי, ולאט לאט גורם לפישר הזה להרגיש לבד. ככה אני מנצח אותם. ואין הרגשה יותר טובה מלנצח, אני גם לא יודע מה זה להפסיד.

משום מה כולם נסחפים סביבי, כולם מלקקים לי. בעצם, אני יכול להבין אותם, אני משדר כוח עצום, ואהבה עצמית שלא נגמרת. וכשאתה משדר שאתה אהוב, מי לא יתאהב בך?

מה שאני אגיד? יהיה המציאות, ואני אדאג שהמציאות היא תהיה גם שלכם.

אני מסוגל לשקר, להעליב, להתעלל, להשבע בחיים שלי לטובת המטרה שלי. לדעתי, המטרה מקדשת את האמצעים, והמטרות שלי הן יותר חשובות משל כולם. אז לא אכפת לי לדרוך קצת על אנשים, במילא כואב להם ולא לי.

אני לא מסוגל לאהוב, אף אחד בעולם, חוץ מאת עצמי, ואני מסוגל גם ללכלך על הקרוב אלי ביותר כדי לקבל משהו שאני צריך. אני מת על השקרים שלי, ואני מת על עצמי.

החיים סובבים סביבי. כל אחד הוא 'חייל' שלי, ובשנייה שמשהו לא ימצא חן בעיניי, אני אגיד שלום ולא להתראות ואחסל אותו לאט לאט, שיסבול."

אני מכירה אותך הכי טוב מכולם ועדיין לא יודעת איך אתה תפעל, אבל עדיין לפעמים אתה שקוף וצפוי. בחיים לא תצליח לגרום לי לקנא, ותכלס גם אין לך למה לנסות, אתה הרבה מאחוריי. פשוט מה אני צריכה עכשיו בחיים שלי שחצנות ויהירות וצביעות וחוסר טאקט עצום? אתה בא אליי מתחיל לדבר איתי כאילו אני חברה שלך כל הזמן הזה, כאילו הבערך חצי שנה הזו  שלא דיברנו לא גרמה לך להבין שאתה לא מכיר אותי, לא מסנן מילים בכלל. וכשאתה כבר בלתי ניתן לעצירה וצריך לתת לך את הסטירה הזו להרגע אז אתה מוחא את הביקורת הזו בכל תוקף, ודי כבר נשבר לי ממך. מה שכן, האווירה הרבה יותר נעימה.