פתאום בזמן האחרון נזכרתי בך. שנים לא חשבתי עליך, פתאום קפצת לי לראש.
אני לא מרבה לדבר עליך, בדרך כלל אני מכחישה את קיומך.
כי מה גורם לבן אדם כבר 12 שנים להתכחש לעובדה שיש לך אחות קטנה?
אתה שונא אותי? אתה כועס עליי? על קיומי? אתה חושב עליי לפעמים? אני לא מעניינת אותך? אתה לא רוצה לשמוע ממני או עליי? אני ממש לא צריכה עוד אח גדול.
לא מתסכל לדעת שאיפשהו בעולם גודלת לך אחות בערך 15 שנה, עם דעות, רצונות, חוויות. אותי איפשהו מתסכל לדעת שיש לי אח גדול, גדול מאוד, עם משפחה ועבודה ובית שאני לא מכירה. שנינו באנו מאותו האבא, ולשנינו מת האבא. ושלא תחשוב שאני משתוקקת לדבר איתך, הסתדרתי טוב מאוד בלעדיך ואני אמשיך. אבל למה פתאום התחלתי לחשוב עליך?
אם אתה תראה אותי ברחוב אתה תזהה אותי? אין לך בכלל מושג איך אני נראית, או מי החברים שלי
כמה זמן לא הלכת לקבר של אבא שלך? כן כי הכי קל זה לקחת את הכסף ולא להראות את הפרצוף שלך יותר.
מה אני יודעת עליך?
לצערי הרב כשנאלצתי לעשות עבודת שורשים לא יכולתי להדחיק אותך יותר. אני יודעת שיש לך אשה ושלושה ילדים.
כשהילדים שלך - האחיינים שלי, עשו עבודת שורשים הם הכחישו את קיומי? הם יודעים עליי בכלל? אני סוד שלך או משהו שאתה מתבייש בו? יודע מה, אני מתביישת בך!
יש לי כל כך הרבה שאלות, אני אפילו לא רוצה לקבל ממך תשובות. אתה לא אח שלי, יש לי שני אחים, בעצם שלושה, שניים שהם כל החיים שלי, שגדלתי איתם, ואכלתי איתם, וישנתי איתם, והקשבתי להם, והערצתי אותם, ושיחקתי איתם, ועצבנתי אותם, ורבתי איתם, והשלמתי איתם. ואחד שכן רוצה אותי, שכן רוצה לשמוע עליי ולדבר איתי. ואתה? מי אתה בכלל? אתה סתם איזה ניר אחד שיש לי תמונות שלו בתור ילד קטן בבית, שכל פעם שאני רק מסתכלת שם אני חוטפת עצבים. וגם זה מוזר להגיד "יש לי אח, קוראים לו ניר"
ובעצם, הלוואי והייתי שומעת ממך. לא כדי להכיר, כדי לזרוק עליך את כל השנים בפרצוף.
כינוי:
NoaC
בבלוג זה
בכל הבלוגים
