הוו הגענו למספר עגול!

אז אם יש מישהו שקורא פה אז תהנה =]

פרק 10

היום עבר מהר והשעה בשבה יובל הייתה ללכת הגיעה.

"ביי"אמרה לכולם לקחה את התיק ויצאה מהכיתה.

-כעבור 10 דקות-

"הגעתי" צעקה יובל כשנכסה הביתה.

"או יובלי בדיוק בזמן אנחנו צריכים נסע לנמל תעופה ברגע שדני יחזור הביתה וביינתים תעזרי לי לקשט את הבית"

יובל:"הוא תמיד מאחר...טוב במה לעזור?"

אמא:"תעזרי לי לתלות את השלט ואחרי זה ננפח כמה בלונים"

יובל ואמא לשה קישטו את הבית עד שהוא היה מלא בבלונים ושלט גדול שכתוב עליו:"ברוכה השבה" היה תלוי בסלון.

"אני בבית"צעק דני

"הגיע הזמן באמת"צעקה בחזרה יובל

"מפגרת"אמר דני

יובל:"סתום"

אמא:"מספיק..אתן מתנהגים כמו ילדים קטנים,עכשיו בואו נלך"

דני ויובל ביחד:"טוב אמא"

בזמן המסיעה יובל השעינה תא ראשה על החלון וחשבה:"גיא וטום,טום וגיא שניהם יפים לשניהם יש אופי שגורם לי חייך אבל אחד מהם מתעלם ממני וישלו חבר ולשני לעומתו מתנהג עליי כמו לנסיכה..אבל אני כל כך מאוהבת בגיא...אוףף אני לא יודעת מה לעשות"

"הגענו"קראה אמא.

יובל:"כל כך מהר?"

דני:"איזה מהר זאת הייתה נסיעה ארוכהה"

יובל:"מישו שאל אותך?"

לפני שדני הספיק לענות אמא התפרצה:"תפסיקו לריב עד שסוף סוך אבא חוזר אתם חייבים להתנג ככה?"

יובל:"סליחה אמא"

דני:"כן אנחנו מצטערים"

אמא חייכה:"טוב בואו ניכנס אבא בטח מחכה לנו בקוצר רוח"

יובל חייכה וחשבה:"יש לי כל כך הרבה דברים לספר לו,לאבא תמיד יש את העצות הכי טובות"

זהו =]

תגיבו 33333333333333333333333333>

אני מבטיחה לעדכן בקרוב!