אני חושבת על סבא, כשאני יושבת באולם קטן, מוקפת בהמון אנשים על מדים,

ומקשיבה לחיילת שאני כלל לא מכירה, שרה שיר כה נדוש ולא מתאים ליום הזיכרון.

אני חושבת על איך שאני לא יודעת את הסיפור שלו במלואו, ואיך שכל פעם שאני חושבת על זה

אני מרגישה שיש כמה פרטים שחסרים בו.

אני חושבת על כמה שזה לא פייר שלא יצא לי להכיר אותו באמת,

וכשהתחלתי כבר להבין, להתבגר, הוא כבר מרותק למיטה, עיוור, ובקושי מדבר.