בין קפיצות לבריכות המים של המבוגרים, אני גם מטיילת בשביליי האהבה. 

אני מביטה לך בעיניים ורואה רק יופי. ליבי מפמפם ללא כל מנוח, מתעלם לחולוטין מבקשותיי החוזרות ונשנות כי האדם שעומד מולי לא שווה את הפעילות. 

בין הסנפת פרחי התשוקה שבצידי השביל, אני תוהה כיצד אתה שונה מהשאר, ואיך זה שעוד לא החלטת כי אני בשבילך? 

כי אנחנו שנינו באותו המסע ומהווים את אותו הנוף לאותה התמונה אז כיצד כל הרגש בליבי ניטע, ואותך זה השאיר בדיוק כפי שאתה?