היפה והאמיצה

                         (רוני סומק)

 עוני/ רוביק רוזנטל

העוני הוא סטטיסטי: תחולת העוני, נתוני העוני, היקפי העוני, דו"ח העוני * העוני הוא גאומטרי: קו העוני, מעגל העוני, מפלס העוני * "אנחנו נבטל את העוני בישראל", אמר מנחם בגין בכמה מערכות בחירות. אז אמר * "שירי האני העני" הוא ספר שיריו של אברהם חלפי * בדרשת ההר בברית החדשה נאמר: "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים", הכוונה היתה לפשוטי העם * "הוא היה מאוד סקפטי", אומרת קרן מור במערכון האלמותי של החמישייה הקאמרית, "מאוד סקפטי, וכשהם היו בארץ, בעוני נורא, בעוני נורא" * בבא מציעא: "עמי ונכרי ­ עמי קודם, עני ועשיר ­ עני קודם, ענייך ועניי עירך ­ ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת ­ עניי עירך קודמין" * המקרר הריק כבר אמרנו?

רונן ואני אנשים פשוטים, פועלים. התארים הם רק תארים. כל יום אנחנו מנסים מחדש לשנות את אופן הצריכה שלנו. אני אופה בבית, במקום לקנות את לחם האגוזים המופלא של ארקפה, שעולה עשרים ושבעה שקלים. פעם הייתי קונה בימי שישי. הייתי יושבת עם ענת בארקפה ואחר כך היינו מסתובבות בסנטר, קונות בגדים ואביזרים. פעם אחת שכחתי את הלחם באחד מתאי המדידה של המעצבים. 

פעם או פעמיים בחודש, אם אנחנו מזדמנים לבייקרי של הבראסרי אחרי שש בערב, אנחנו קונים לחמים או לחמניות, כי השני בחינם, ומקפיאים. פעם הייתי קונה שם שמונה או עשר לחמניות, לחם או שניים, לפחות פעם בשבוע, כי אכלנו לחם טרי ותמיד היו אצלנו אנשים, אבל בכל זאת חלק היינו זורקים.

אני כבר לא קונה ספרים, אפילו לא את אלה במבצע של הספריה החדשה, גם כשלבי משתוקק לרפסודיית האבן או לכל אתמולינו, כי את התקציב שלי לפינוקים כבר הוצאתי החודש ולחודשיים הבאים, כשרכשתי את המעיל. טבלת האקסל מנהלת את ההוצאות ואני הולכת למכולת עם רשימה זעירה, רק השלמות קטנות. עוד מעט נחסוך בקרמבו. בימי שישי אנחנו הולכים לשוק הכרמל ולשוק לוינסקי. את האורז אנחנו קונים בניצת הדובדבן כי הוא נמכר שם בזול בתפזורת. פעם הייתי נכנסת כמעט כל ערב לסופרזול גבירול, שעודנו היקר ביותר בעיר, וקונה כל אשר אויתי, הוצאתי מאה וחמישים ש"ח או מאתיים בכל קניה.

לפני שנתיים, כשפסעתי על אבן גבירול, ראיתי הומלס על קרטונים. הלכתי הביתה והבאתי לו שמיכה חדשה שהיתה אצלי בארון. כשכיסיתי אותו הוא קצת נבהל מתוך שינה, פתאום היה ברור מה באמת חסר.

במקרר שלנו פלפלים ממולאים ועוגת גבינה, פירות וירקות, גבינה וביצים. תמיד היה כך, ובכל זאת היינו פוקדים את מסעדות העיר מדי שבוע. כשביום חמישי בערב הזדמנו לסינמה סיטי, רונן ביקש שנאכל בבלאק. לא הזמנו בירה ובכל זאת החשבון הסתכם במאה וארבעים ש"ח. לא נותר כסף רב בתקציב לבתי קפה ומסעדות. ביום ההולדת שלי נאכל באורקה, נרגיש עשירים לערב אחד, זה בכל זאת יום ההולדת, ואורקה היא המסעדה האהובה עלי בעיר והיא נסגרת. אני מתרצת לעצמי תירוצי הוצאות.

את כרטיס האשראי איפסנתי במגירה האמצעית. לא הוצאנו מזומן מתחילת החודש, אבל הערב אתגר קרת מדבר על אושר, ההרצאה עולה חמישים ש"ח וענת כבר רכשה לנו כרטיסים. אני זוכרת שהייתי הבעלים הגאה של דירת הגג התל אביבית היפה. קניתי כל מה שרציתי בכרטיס פלסטיק מוזהב. היום יש לי שני כלבים ושכירות גבוהה, אני מאושרת יותר מאי פעם. הקו היחיד שאני רואה הוא קו שישים ושש שעובר בארלוזורוב, ומסביבו הכל אושר.