היפה והאמיצה

אחרי שקראתי על האורחים המקדימים של מילולי, הבנתי שעם כל החסכנות והרצון להצטמצם, גם אם מחר תפרוץ מלחמה, אני עדיין אוכל להכין עוגיות, לחמים, פסטות, חומוס ומאכלים בסיסיים אחרים לכל השכונה. קניית חמישה קילו קמח וסוכר, עשר חמאות, שמונה קופסאות שימורים וחבילות רבות של פסטה היא עניין שגרתי יחסית. אחרי ביקור בחצי חינם אני תמיד מרגישה מוכנה לכל מקרה. במקפיא יש שעועית ירוקה ואפונה, לחמניות ופוקצ'ה שאפיתי בשבת, המון אלכוהול, רק שלא יחסר. ואז פתאום נזכרתי, נגמר האורז. מיד התקשרתי לרונן ועוד שעה בערך ניסע לניצת הדובדבן. מעניין למה אני מוכרחה שתמיד תהיה בבית עוגה, או לפחות עוגיות. למה אי אפשר לרדת לקנות חומרי גלם אם רוצים להכין משהו. הרי גם ככה כשבאים אורחים אני קונה דברים ספציפיים למה שאני רוצה להכין. ואני תמיד מקוה שהם לא יקדימו, כי הכל מתוכנן עד הדקה האחרונה.

אתמול שמענו הרהורים על אושר ואתגר קרת הקריא סיפור, זה היה כל כך טוב.