היפה והאמיצה

ככה זה עכשיו ובימים האחרים, אצלנו בבועה טוב תודה. אני לא יודעת איך מרגיש רונן שנוסע לטילים כל יום, אני מרגישה מודאגת. הוא מתקשר אלי ארבע פעמים בבוקר לוודא שקמתי, אני תמיד ישנה. ככה אני מעבירה את הבקרים הקרים, בחלומות. אתמול הכנתי מאפה פסטה עם כרובית וכרשה ומנגולד ופרמז'ן וקשקבל ורוקפור, הבית התמלא ריח מגרה של מאפה חם, הכנתי סלט ורונן פתח בקבוק יין. מעניין מי קנה לנו אותו, מרלו של יקבי מוני. הוא לא היה מהמשובחים, אבל התווית שלו היתה יפה. נותר לנו רק בקבוק אחד במרתף. אני תוהה אם לקנות למחר קאווה, בכל זאת, מקבלים את השנה החדשה וכל זה. רונן רוצה שנזמין סושי, אני מגלגלת על הלשון את הטעם של הטונה הצרובה של יקימונו בזמן שבעבודה יש שיבושים באספקת האינטרנט, בשבילי זה כמו לסגור את החלונות ולהדליק המזגן על חימום.

מתי נהיה עשירים, אני אקום בבוקר ואצא למרפסת הצופה לים, עם הקפה והעוגה ומוסף גלריה, או אולי בעצם עם הכותרות, אני אתחיל מהדף האחורי, עם ביקורת הטלויזיה ואתקדם לאט לכותרת הראשית, אצקצק בלשוני כשאקרא על הטילים באשדוד או בראשון לציון ואגיד לעצמי ולכלבים בקול רם "עוד מעט הם יגיעו לתל אביב". אולי הכותרת הראשית תדבר דוקא על הסבל של האוכלוסיה הפלסטינית. גדעון לוי יכתוב כמה זה לא מוסרי ולא אנושי וכמה התגובה של ישראל מוגזמת כמו שהוא כתב ביום ראשון, ישראל היא הבריון השכונתי. אני אפתח את הלפטופ הורוד של ASUS ואקרא את כל הבלוגים שאני אוהבת ואחר כך אעשה אמבטיה ארוכה ארוכה. אני אצפה בסדרות שהקלטתי ביס מקס ואז אכנס לחדר העבודה כדי להמשיך את העבודה על התזה.

אני אפגש עם אמא לארוחת צהריים עסקית במרכז העיר, אולי נשב באדורה. אני כבר לא אוכל לאכול סושי או מוס שוקולד, ותהיה לי גזרה כמו של אנסטסיה מיכאלי. אני לא אתלונן שכבר יצאה לי הבטן, נצחק ונדבר ואחר כך אני אחזור הביתה ואקרא ספר עד שרונן יחזור מהעבודה. אני אכין לנו ארוחה טעימה במיוחד והוא ישמח ואני אשמח ונשב לצפות בטלויזיה ואני אשים את הראש על הירכיים שלו והוא ישים את היד על הבטן שלי. בערב ממש אני אמיס במחבת סוכר ואוסיף בזהירות שמנת מתוקה ואערבב עד שיוותר רוטב טופי סמיך ומשובח, אכין פנקייקס ונאכל באושר ובשקט במרפסת, נקשיב לרחש הגלים ונריח את האויר המלוח. רונן ידליק את המערכת וישמיע שיר שאני אוהבת במיוחד, הוא יתפוס את המותניים שלי ונרקוד צמוד צמוד, נתנשק עמוקות ונלך צוחקים ולהוטים לחדר השינה.

(נתן זך)