היפה והאמיצה

בוא לפה והצל אותי מהפלורסנט המגרגר, מהמדרכות האפורות, מהדרך הארוכה. סע בקו ישר עד שתגיע אלי וקרא לי מלמטה. קח אותי לחוף הים לראות את השקיעה, מראות כאלה תמיד מחזירים משהו שאבד. בחוף נדבר על היום שהיה ועל הימים שיבואו. אתה תשים את הראש על הבטן הגדולה ותקשיב לדופק, מאה ארבעים ושתיים פעימות בדקה. נתנשק נשיקות של רעב ותשוקה והכל מסביב יהיה רומנטי ושלו ומלא חול של ים וריח של ים ולחות של ים ונהיה מאושרים מהרגע, מהחיים, מהאהבה, מהתקווה. עוד כמה שעות החודש נגמר, זוכר שהוא התחיל? באי סדר של הדירה החדשה. וכעת הכל במקומו מונח. הימים מתארכים, כל יום קצת. השקיעה תגיע בודאי עוד שעה, אולי יותר, זוכר ביום החתונה? עוד ראינו את השמש שוקעת על גג הגלריה ואצלנו היא זרחה. העיר קרובה אלינו ואנחנו אליה, יש משהו מיוחד בעיר ימים, צריך לנצל את זה, אני אומרת לך, לראות הרבה שקיעות, לחוות הרבה חופים. עוד מעט כבר לא נוכל לרכוב על הקטנוע, צריך לנצל כל דקה שעוברת. ביום חמישי אנחנו נוסעים רחוק, יש למה לצפות.