היפה והאמיצה

כשאישרתי למורן את הנסיעה הזו, לא חשבתי שיהיה כאן כל כך קשה. הכנתי את עצמי ואת רונן לשעות הארוכות שאבלה כאן במשרד, אבל לא תארתי לעצמי שבארבע ארגיש שעברו שתים-עשרה שעות. אני אומרת לעצמי שזה זמני וביום חמישי אנחנו נוסעים. והנה כבר עברו יומיים ונותרו עוד שישה. מהם שישה ימים כאלה, אפשר להסתדר. גם עופר מרגיש ככה. הוא לא מספיק שום דבר, הוא אומר. אני מנסה לדאוג שהכל יזרום על מי מנוחות ובכל זאת מדי פעם בא גל והופך את הכל.

השקיעה אתמול והים והמחצלת והחול הרך והקונוס מהגוצ'ה והנשיקות והשוקולד, זה היה מושלם. כשאני מרגישה שאני טובעת אני נזכרת ברגעים כאלה, זה עוזר לי לשמור על הראש מעל המים, מדי פעם אני טועמת מלח.