היפה והאמיצה

למרות שובה של מורן מן הניכר, עקבות השבועיים האחרונים עדיין ניכרו בי. שתים-עשרה שעות עבודה כל יום הותירו את אותותיהן גם כשביום ראשון בשעה שלוש היא הפציעה בפתח המשרד. אני עדיין עובדת הרבה אבל אתמול ושלשום הרשיתי לעצמי לצאת מוקדם. ביום שלישי נפגשתי עם ענת לדייט לוהט בנמל. בשוק האיכרים קניתי ריקוטה מעושנת ברוזמרין, היא נהדרת כל כך בבוקר על פרוסת לחם קלוי.

בתחילת השבוע רונן לקח את המכונית לעבור טסט באשדוד ואחר כך עבר בעצמו עקירה כירורגית. יש אנשים שעבורם זה הינו הך. אני נסעתי לעבודה באוטובוס, למרות שאפשר ללכת ברגל. זה מאורע נדיר עבורי לנסוע באוטובוס. בידי הקפוצה המתינו חמישה וחצי שקלים ועל כתפי תיקי וסלי. בדיוק כשירדתי למטה ראיתי מרחוק את האוטובוס מגיע והספקתי לעלות עליו בקלילות מרשימה. ישבתי במרחב הממוזג ואחרי חמש דקות ירדתי בתחנה הסמוכה לעבודה. התרשמתי כל כך מהנוחות והיעילות שגם למחרת החלטתי לנסוע באוטובוס. חיכיתי לו בתחנה דקות ארוכות אך הנסיעה היתה קצרה ונעימה. אתמול רונן אמר שיבוא לאסוף אותי מהעבודה ונלך לקנות חזיות ומשקפיים. החלטתי לנסוע באוטובוס.

המתנתי עשרים או עשרים וחמש דקות בתחנה. האוטובוס הגיע עמוס נוסעים. נדחקנו אלה באלה. ידי גוננה על בטני. בתחנה הבאה, ברכבת מרכז, נדחסו עוד אנשים רבים ואני עמם. אישה אחת צעקה עלי מאוד. התנצלתי והוספתי שקשה לי לעמוד. והיא צעקה אז מה גם לי. אף אחד לא הגן עלי והאויר היה דחוס והאנשים צפופים כל כך. נותרו שתי תחנות ואני תכננתי איך כשארד אגיד לה שהיא אישה איומה, איומה. אבל היא ירדה בתחנה שלי ומיד התרחקה לכיוון השני ואני התקשרתי לרונן ובכיתי מאוד. מסתבר שהוא נבהל ואחרי כמה דקות הגיע למשרד לראות שהכל בסדר. זה היה נחמד מצידו, אבל כמו בשיר של יהודה אטלס

"רחוק מהבית

קיבלתי מכות

מילד גדול

והתחלתי לבכות.

בדרך הביתה

הבכי נחלש

ראיתי את אמא

התחיל מחדש"

אחרי שכבר נרגעתי, ראיתי את רונן התחיל מחדש. אבל היום עבר ובארבע רונן חיכה לי למטה עם הקסדות. הבטן כבר גדולה ונצמדת לגב של רונן, אלה הנסיעות האחרונות שלנו ככה על הקטנוע. נסענו לחזיינית שלי באבן גבירול. קוראים לה טניה והיא מהנדסת בניין. היא מביטה על החזה ושולפת חזיות במידה שמונים אף. אחרי המדידות קנינו שתיים מפוארות ושמחנו מאוד. נסענו לדיזנגוף סנטר וליד השולחן בקפה גרג ליד צומת ספרים הורדתי את העדשות. הזדהיתי עם העטלפים העיוורים של הסנטר ואכלתי ארוחה מטושטשת במיוחד. ירדנו למטה והתחלנו בסיבוב חנויות המשקפיים. קשה לבחור במצב של עיוורון למחצה ואחרי בדיקת הראיה עוד עבר זמן עד שמצאנו את הזוג הנכסף בחנות אחרת. הדרך הביתה עמוסת אורות צבעוניים ותו לא, כמו לנסוע בויז'ואל של טריפ. בסוף הגענו הביתה ויכולתי לשוב אל הראיה הנכספת.

מאוחר בלילה, בחושך, במיטה, רונן הפך לילד, בדיוק כמו שהיא תארה.